בעודנו מתאוששות מסיום חגיגות יום האשה כל שנותר לשאול what the fuck?
איך יום שעוסק בזכויות נשים (או במחסור בזכויות נשים) בהשגים עבור שיוויון לנשים שעד היום מנוצלות בעבודה על ידי תשלום לא שויוני לעומת גברים בעבודה זהה, מאבקים להפחתת ההטרדות המיניות שהפכו למכת מדינה(כבר מזמן) זכויות הצבעה, נהיגה, ועוד שעדין חסרות בחלקים רבים בעולם התחלף לו בפרח עם בונבונירה שהבוס או האהוב מסירת חרוב מביא לנשים והן זורחות מאושר (ופיגור) שיש יום ששם אותן מקדימה בפרונט (רק חסר שגברים היו מביאים ריצפז בתור מתנה "ליום האשה").
הבעיה מעולם לא היתה בגברים(טוב לא נגזים זה פוסט בפני עצמו בעיות בגברים) אלא בנשים שפשוט לא רואות מטר קדימה וממקום של בורות משתפות פעולה אין סופית עם מיסמוס של כל מסר בעל משמעות עבור החשוב מכל - בונבונירה.
אז כן המצב הרבה יותר טוב מפעם וההווה מרגיש נהדר בפני האופציות שדוהרות לעברנו והעתיד הנותן לנו לבחירה בין מדינת הלכה שבה נהיה מלכות הבית, האור של הבית ושאר שמות מטופשים בכדי לעטוף אותנו בבדים ולשמר את מקומנו כשפחות(תחסכו בדיחות בדסמיות פה) של הגברים לבין חוקי השריעה שבהן נזכה להשפיל את מבטנו מחרך הבורקה מבלי להציג את קישוטינו.
אז לכל אלו שאושר עצום מילא את ליבן על זה ששמו אותן במרכז ודחפו להן בונבונירה נסביר לכן בצורה שכולכן תבינו טוב טוב - בסוף כל הבונבונירה יורדת לתחת!
ואם זה לא גורם לכן להבין למה לא כל שוקולד שמקבלים יש בו ברכה גם אם הוא עטוף יפה כל שנותר זה שתתפללו שהבורקות יגיעו מהר שנוכל להחביא את התחת בזמן.
