קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליו ערמת בננות.
כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע.
לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים ומונעים את עלייתו לסולם באלימות.
במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות.
או אז, המדענים החליפו את אחד הקופים בקוף אחר.
הדבר הראשון שהוא ניסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו.
לאחר מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף החדש בחבורה לנסות לעלות על הסולם.
המדענים החליפו קוף נוסף אשר ניסה לעלות על הסולם כקודמיו. הפעם השתתף הקוף הראשון שהוחלף בהכאת המטפס בהתלהבות רבה.
החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל – בהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.
המדענים נותרו עם חמישה קופים, שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל מי שניסה להגיע אל הבננות.
אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית שלהם הייתה: "לא יודע, ככה זה היה מעולם..."
נשמע מוכר? ניסוים, קבוצות, מכות.
מעטים הגמלים שיש להם מראה ומצליחים לראות ולשנות דברים.
מידי פעם עלינו לבדוק בעצמנו את הקיבעונות שלנו (הסטגנציות) ולוודא שאיננו מכים אחרים (או את עצמנו), או מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן.
לצדק פנים רבות למרות הקושי של אנשים להתמודד עם מציאות שלא מכילה שחור ולבן שבה יש צד צודק וצד טועה.
לפעמים יש אמת בכל אחד מהצדדים רק כל אחד כל כך עסוק באמת האישית ובשמירה על הדימוי שלו שעוד לפני שמילים נאמרות כבר ברור שהן חסרות ערך.
וישנן הפעמים שאין אמת באף אחד מהצדדים ואז יודעים שאנחנו בכלוב :)
