כשהייתי קטנה מתי שלא חלמתי שאני פיה, חלמתי שאהיה חשובה כמו המונה ליזה והייתה לי אשליה ארוטית שאיזה גבר אלפא יהיה שלי, ואני אהיה מלכה מסתורית עבורו.
כשהפכתי לילדה גדולה הייתי תלמידה יפיפייה, ומצד שני סוג של פושטקית שובבה לא קטנה.
הפכתי למכורה לקפה סיגריה ועוגיות, אשכרה הייתי אוכלת עוגיות בלילה בכדי להישאר ערה. הייתי יושבת בעלטה מאפרת לתוך העציץ בחדר וקוראת בכלוב גברים מלמדים מה היא שליטה.
הבנתי שמחפשים אישה יפה וחכמה, אם ניתן כנועה וחכמה, משיכה ותשוקה תמיד היה מה שגרם לי לרצות להיות קשורה לאחד, האחד שיודע לתת, הוא לא יכול להיות אפס מאופס עדיפות לאדון חזק ומקועקע, אדון שיודע גם לחבק אותי חזק וגם אחד שהוא שולט ביד חזקה.
אני לא חושבת שהייתה לי סקרנות מאוחרת לגבי העולם הזה אומנם מעולם לא התאהבתי במאמן הכושר שלי למרות שמגיל צעיר הייתי סוג של נימפומניה רגשית, אני מרגישה שאני נחשפת לאט אבל ככל שעובר הזמן זאתי חוויה אחרת מכל מה שהכרתי.
בתחילה הדרך הייתי מוצאת את עצמי בורחת כמו צ'יטה בכל פעם שאיזה מאסטר בשליטה היה קורא לי קטנטונת ומספר לי כמה הוא מחנך קשוח ומנסה בכוח המח לקחת אותי מעבר לקצה ותמיד הייתי מרגישה קטסטרופה עם ההתנהגות שלי.
מעולם לא פחדתי להכיר אדון נשוי, מקסימום אולי ניכשל אבל אם החיבור נכון ריקוד התשוקה שמתפתח שם שווה הכל.
אני רואה נשלטות שרצות כמו סוסת פרא אל עבר כל גבר שקט או אביר האפל התורן שפזורים ברחבי הכלוב ומציעים להם לבוא לשתות קפה שחור ולאחר מכן מרגישות כמו ליצן החצר התורן.
החיים בכלוב לימדו אותי שבסופו של יום לא משנה כמה העולם הזה יכול להיות קסום כל החכמה נמצאת בשקט שלפני הסערה ומי שהבינה את זה זכתה באמת.
