לפני 12 שנים. 4 באוגוסט 2012 בשעה 18:07
קודם כל ומעל הכל היית לי אהוב. מאז פרחת, עברת מימיי, עכשיו נותר רק זיכרון. זיכרון כזה שלרגעים צורב בי, משמיע את אותותיו, בלילות בעיקר. ברגעים של געגוע בעיקר.
היית השולט הראשון שלי. מאז גיליתי איך אישה חזקה, כמוני, יכולה להפוך לזונה קטנה.
התודעה המעמדית נכנסת לפעולה. לא מתוך אילוץ או תחושת כפייה, מתוך אהבה גרידא.
אהבתי להיות הקטנה שלך, באמת ובתמים שאהבתי. אהבתי שקשרת אותי, אהבתי כשמשכת את הגמירות שלי רק כדי לשמוע את האנקות שבאות לפני, אהבתי לשמוע את הרצייה בקולך כשהייתי גומרת, שורטת את גבך בעל כורחי, ואחר כך מלקקת את הדימומים שהבאתי לעולם. מעניין אם הם עדיין מגלידים בך. לך עוד ייקח זמן להגליד אצלי בלב.
