אני לא זוכרת את שמותיהם של גיבורי הסרט. אני לא זוכרת ממה הסרט התחיל ומה גרם לכל אחד מהדמויות להגיע לאן שהם הגיעו... אבל אני זוכרת אותם: הוא והיא.
הם הכירו בסיטואציה מוזרה ומגוחכת, אבל כבר על הרגע הראשון ידעו שהפגישה הזאת לא היתה מקרית. מהר מהאוד הם התקרבו והבטיחו אחד לשני לקבל אחד את השני כמו שהם. ללא בקשות להפסיק לעשות משהו, ללא ניסיונות לשנות מישהו, ללא ציפיות. להודות ולהכיר באמת – שאין להם עתיד.
ככול שזה נראה היה שהם אומדים במילה שלהם – הדבר לא היה אמיתי. הם כן רצו לשנות משהו, ציפו לדברים מסוימים, רצו לעזור, פגעו.
רק כאשר הם השלימו עם המחשבה שהם לעולם לא יהיו יחד, שהם לא יצליחו לשנות שום דבר, שהם מקבלים אחד את השני באמת, ללא חרטות, ללא ציפיות, ללא בקשות, תקוות ומחשבות – הם התמסרו זה לזה. באמת.
וכל אחד קיבל את השקט הנפשי שלו...
להתמסר – זה לאהוב ללא תנאי...
להתמסר – זה לא לדרוש, לא לצפות, לא להתאכזב...
להתמסר באמת – זה לשחרר.