המוזה שלי

רגע לפני שאני מתאהבת שוב בי, מהדהדת בראשי השאלה.

מה הדבר שגורם לכם ככה פתאום לעזוב הכל ולצאת למסע של עונג עצמי?

כבכל שנה אני מתרגשת מראש כשיש לי את הזכות והכבוד לחגוג איתכם יומולדת. 

עוד שבוע ויומיים כולכם איתי!

טרם נרשמתם?

למה אתם מחכים?

מצפה לראותכם.

האם זה אומר שאני מעוניינת בקבלת נשלטים? כאלה שישמחו אם אזיין אותם בתחת, או רק אשב להם על הפנים?

או שמא זה אומר , שבא לי שולט , כזה מבין , מתחשב ולא מתבלט?

לא רבותי! 

והנה ההסבר , לא פנויה משמעו בפשטות...עופו לי מהפרצוף ומהר.

די לחפור באדומות , להציק בהצעות.

תנו לי שקט ככה בפשטות. 

למה? 

כי ליבי וגופי נתונים לאחד מיוחד , מלבדו האמינו לי , איני זקוקה לאף אחד!

אלו היו 60 שניות על הבנת הנקרא. 

תודה על שיתוף הפעולה.

מסתבר שכל שנותי בקהילה לא הכינו אותי לשוק שחטפתי. 

נשלטת בתשלום? Wtf? אני מנסה להבין אם חברתי היקרה מתלוצצת כשהיא מספרת לי על עיסוקה של מכרה משותפת. 

אז נכון , יש לא מעט שולטות בתשלום. גם לי הציעו אינספור פעמים סשנים תמורת סכומים לא מבוטלים , מטעמים של העדפה אישית סירבתי ואין לי צער על כך. 

עולם השליטה מגוון מאד ובעייני לכל פטיש , תמוה ככל שיהיה יש מקום. זהו סוד הקסם של הקהילה בעייני , קבלה. קודם כל קבלת האחר. שיפוטיות והתחסדות מקומם בעולם שונה ממנו בחרתי להתרחק מזמן. 

עדיין , נשלטת בתשלום? אני חושבת על כוחות הנפש להם אני נדרשת בכדי להתמסר כולי לאדוני , כמה קושי ויכולת ספיגה נפשית , עוד לפני המימד הפיזי. 

איזו רמת חיבור מטורפת נוצרת כתוצאה מהאינטימיות בבדסמ. זה הדבק הכי חזק שהכרתי. 

תמיד אמרתי שהנשלטת היא הכתר של השולט , כפי שהוא המלך של גופה וליבה. 

אז איך מייצרים אינטימיות שכזו במשקל כמה זוזים? נשגב מבינתי. 

היכן הגבולות מטשטשים בין האמת ותאוות הבצע? משונה לחלוטין בעייני. 

נשלטים לרוב יפנו לשולטות בתשלום כאשר הם כבולים בנישואים לונילית ו/או מתקשים במציאת האחת שתספק מכלול נפשי ופיזי של הסטייה היחודית להם. מה הבנפיט של הנשלטת בהיותה שק חבטות וחור מזדמן בתשלום? הרי כל היופי ניטל מהסשן וכל שנותר הוא לקוח זנאי המבקש לבצע את זממו בך בדרכים שאינן מוכרות למדע וללא כל צל של ספק , לא יוסיף טיפ תמורת הזכות לעשות לך אפטר קר כשאת מתפרקת למול עייניו. 

מודה שהופתעתי לאללה. 

על מנת שנוכל להגביה עוף,

יש לנתק אחיזה בקרקע יציבה.

יומולדת אתמול לשני חברים קרובים והאיש שלי מודיע שהוא מצטרף. אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לדעת שהוא יהיה שם איתי, במקום המוכר והביתי שלי,עם החברים שהולכים איתי כל השנים. לחלקם סיפרתי בכמה מילים שאני נפגשת עם בחור מהקהילה כבר חודשיים, קצת חושששת לספר יותר לעומק,גם כי זו רק התחלה ולא בא לי שיחשבו שזה עוד שגעון חולף שלי וגם כי האיש שלי כפי שכבר סיפרתי הוא סוג של פתיליה. גם איתי הוא נפתח לאט נורא,אז הגעתי למסקנה שנכון יותר יהיה חשיפה בהדרגה. קודם שיגלו על קיומו ואז אספר על מהותו ומקומו בחיי.

מה גם שכל השנים האחרונות מאז נפרדתי מבן הזוג השולט,רק שלטתי אני,עבר זמן רב מאז קיבלתי עלי מרות או בעלות ובכל המסיבות של הקהילה תמיד הגעתי עם נשלט כזה או אחר אשר לרוב שימש נותן שירות למי מחברי שנזקק לכך.

צחקו עלי שאני מחליפה אותם כמו גרביים,שאינני זוכרת את שמם. רוב הטענות מבוססות דיין,כאשר אני לא במערכת יחסים קבועה (מה שלרוב לא באמת קורה) אני משתעשעת בשליטה פומבית ותובענית. אין פשרות ואין התייסרות. אם אתה תחת חסותי, עליך להיות הכי מוקפד ומדויק עבורי.

הערב מתחמם לאט מאד באופן יחסי, עוד אנשים מגיעים והנה מתחילות קשירות. אני רוצה שהאיש שלי יקשור אותי ולא בטוחה שיסכים שם לעייני כולם. הוא ללא ספק הרבה פחות פומבי ממני. אז אני פונה לבעל הבית וחבר ותיק ויקר ומבקשת ממנו סספנשן שהופך ברגע הביצוע לקשירה הדוקה בטירוף שתולה אותי כשכל האיברים הפנימיים מאיימים להמעך בתוך כלוב הצלעות. 

האיש שלי עומד מולי ומביט בי מחזק אותי. במקביל שואל בעל הבית שהבין בשלב מוקדם מאד מי הבעלים שלי ומי מבצע את הקשירה בעבורו כנותן שירות אדיב, " למי את שייכת?" לאיש שלי. אני עונה בפירורי מילים כואבות. שוב ושוב הוא שואל ומוסיף, "האדון שלך, אוהב כאב?" כן, אני עונה ומנסה לא להתפרק שם בין החבלים. "אז תסבלי עבורו!" הוא מודיע ומהדק קצת יותר. אני מביטה בעיינים המלטפות של האיש שלי, חייבת להצליח להחזיק מעמד לפחות עוד קצת. להתגבר על כאב החבלים החורכים את עורי שם בגובה. 

אחרי דקות שנידמו כנצח אני מבקשת לרדת. האיש שלי,האדון של גופי וליבי אוחז בי רועדת ומסוחררת ומלווה אותי אל הספה, מניח את ראשי לרגליו ומכסה אותי בשמיכה.

אני מתכרבלת בו ומרגישה כל כך מוגנת ומוכלת. יש בשקט שלו משהו שמהלך עלי קסמים. הוא חופן אותי בתוכו וכלום שוב לא קיים מלבדו. תחושת ספייס אולטימטיבית למגע ידיו ונוכחות גופו.

אנקדוטה אחת משובחת מתרחשת במפגש בין אדון ליבי וגופי ונשלט עבר שלי, אדוני מבקש שאגש להביא לו שתיה מהבר. עייני הנשלט נפערות בתדהמה..."מה קורה כאן?" הוא שואל מודאג. לא מצליח להבין כיצד נוצר מצב בו אני משרתת אחר ולא משרתים אותי. 

האדון שלי מחייך בפה גדול ושואל אותו תוך שהוא מביט בי מתכווצת ממבוכה. " תרצה שהיא תמזוג שתיה גם לך?". לאאאאאאאאאאא! אני מזדעקת בקול חלש ושפת גוף מתפרצת. 

והאדון צוחק בקול גדול וחובט בעכוזי בדרכי אל הבר.

מאותו הרגע הנשלט בדימוס לא מפנה את פניו אלינו אלא ברגעים חטופים,ניכר שהסיטואציה מסובכת לו. 

האיש שלי שואל אותו " מה לדעתך מתאים לה יותר? נשלטת או שולטת?" "ללא כל ספק שולטת" עונה האחרון ללא היסוס ומוסיף ומפליג בשבחיי מעללי והמוניטין שצברתי.

כל ההתרחשויות האלה גורמות לי להיות שלימה יותר עם מקומו של האיש הזה בחיי, להצליח להתחבר למקום הנשלט בתוכי ללא היסוס ולא שאלות מיותרות. אז נכון, אני עדיין בן אדם חזק מאד ואני מניחה שלולא נוכחות האדון בחיי הייתי ממשיכה לשלוט ביד רמה. 

אבל ביננו? מה כל זה משנה? הרי מה שבאמת חשוב זה מה עושה לי טוב. מה גורם לי להירטב במח ובגוף. 

אני מסירה את שאריות האגו ומניחה אותן במרחק ניכר.

אני כאן אדוני, לשירותך ככלי למימוש תאוותיך, כמשרתת לגחמותיך, כערימת חורים זמינה, ככלבה,כזונה,כאישה חזקה שבוחרת בכל רגע נתון את מקומה.

לרגלייך איש שלי.

בגאווה.

זכיתי להשתייך לקליקה משפחתית וחמה שנפגשת לאורך השנה כמו משפחה. 

והלילה? הלילה חוגגים יומולדת לשתי דמויות חשובות. האחת,בעל הבית הבדסמי היפה בארץ,סטודיו חלומי בו הצטלמתי לא מעט דרך עדשת המצלמה של אשתו המוכשרת,תוך שאני נתלת ונקשרת בידיו. 

השני,בן זוגה של חברתי הותיקה ביותר,דינוזאורית משובחת ואחות בנפש. 

מרגיש לי יום חג. 

מראש מזמינה תור לסספנשן שם גבוה מעל כולם,בשקט שלי,בספייס המושלם. 

להגיע בבוקר למכללה, להעשיר ידע בעונג רב ובאופן ספונטני להכנס לראשונה מאז שהתחלתי שם את לימודי לפני כשנה,לחנות ג'ק קובה הצמודה ו...

הפתעה! בין כל הפריטים היקרים להחריד אני מצליחה לאתר שתי חזיות בהנחת ענק,במידתי,במחיר מגוחך של תשעים שקלים!!!!!!!!!!!!

שמעתם נכון,שתי חזיות מטריפות וסקסיות להפליא בתשעים שקלים סך הכל.

ללא ספק יום של הצלחה,זאת עוד בטרם הגיע הערב ויצאתי למסיבה.

המשך יום נפלא.