לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 8:27
פוסעת חרישית בין הטיפות, נזהרת לא לטעום, לא פוקחת לראות. הגשם משקה יובלים, מחייה נפשות, ללא מטריה, אובדת עצות. שובל של המים על גדות, מרטיט, משלהב, מכבה שריפות. טיפות עגולות, מושלמות, שקופות, את כל הנקרה בדרכן סוחפות. מסמלות חופש ושלווה, גלים של אושר ואהבה. אך בבוא הסחף אל חופיי, אאחוז בקורה, ודי. ודאי.