המוזה שלי

הוא קרא לי לבוא,

התלבטתי. 

לא ידעתי בעבור מה קרא. 

לרגע חששתי, הססתי,

כמעט חזרתי חזרה. 

פסענו חרישית,

צילנו מוטל בצד.

ניסיתי ללכוד את עייניו,

לרגע, למבט. 

אך הוא הוסיף לפסוע,

זקוף ובטוח ודומם,

רציתי על קצות האצבעות להתרומם...

ללכוד מעט מהאופק,

עוד רגע ומאיץ בי הדופק. 

ליבי הלם, שפתיי יבשו,

בתוכי אינספור מחשבות געשו,

נשמתי עמוק וחייכתי,

בחרתי להמשיך, בטחתי. 

לפתע עצר ובי הביט,

פניו קרנו חום וחיבה,

הגעת כעת ילדתי,

אל עצמך, 

באהבה.