המוזה שלי

לכל אחד יש את ירושלים שלו,

והיום ביום חגה, תוהה אני מה היא עבורי. 

יחסים מוזרים יש לי איתה,

יחסי אהבה, שינאה. 

היא מסמלת עבורי בית ומשפחה,

יציבות ושעמום נורא. 

ירושלים שלי היא שפה,

מתנגנת על לשון בחיוך,

כזו שרק ילידי העיר מדברים בחופשיות. 

ירושלים היא ריח של פיצוחים טריים בסימטת בהרי,

של טיולי שבת עם אבא בעיר העתיקה,

של אג'ואים, אבו יויו ואש תנור,

ובל נשכח להוסיף גם חתכה מציצה. 

ירושלים היא עיר של נופים משכרים,

סמטאות עין כרם והבית של סבא וסבתא בנחלאות. 

משחקי ילדות ואינספור שכונות. 

אז יום שמח לך עירי,

למרות הקושי והמלחמות על שמך,

את מתקיימת בתוכי. 

שירים רבים נכתבו עליך ובודאי עוד יכתבו,

מחלוקות רבות על אחיזה בך היו ועוד יתגלעו. 

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם,

תשעה נטלת את. 

האירי ביופיך, העניקי מחומך. 

יש מספיק ממך לכולם.