המוזה שלי

אדם מגיע לעולם עם מזוודה,

בתוכה צורר את שניתן לו בלידתו,

ברווחים הנותרים דוחס את שרכש בעצמו. 

אדם מגיע לעולם עם מצעים,

כל סודותיו עליהם פרוסים. 

סדין לבן להניף כשטעה,

סט ציפיות מהבא בהפתעה. 

וציפה רכה אליה יכניס,

את כל אשר יבקש לשים בכיס. 

את הכעסים והאכזבות,

המצוקות והאשליות. 

את אכזריות האדם והטבע,

חלק אפל, חלק בצבע. 

אדם בא עם עצמו לעולם,

לעיתים מתרפט, נקרע, לא מושלם. 

רצוי לארוז מחט וחוט לבטחון,

כדי להטליא הכל בחיפזון.

אדם בא לעולם וימיו ספורים,

טוב יעשה אם ירחק ממרורים.