המוזה שלי

לשכב פרקדן,

על גב ענן. 

להביט בכל,

שהותרתי כאן. 

במקומות בהם זרעתי,

חלקות אותן קצרתי,

אחרות בהן חורבן הותרתי. 

לשכב על ענן,

נינוח ושאנן,

להביט בעולם בעניין. 

לבחון את חיי ממעוף הציפור,

הייתי פחדן, הייתי גיבור. 

נגעתי באושר בכאב,

הייתי כעוס, הייתי אוהב,

שקדתי, 

התמדתי,

רכשתי בינה,

וכהרף עין,

הגיעה הזיקנה. 

לו יכולתי לקבל עוד קצת זמן,

חיש מהר הייתי סב מהענן,

יורד במדרגות אל העולם,

מלא חיות, ליבי פועם,

מתקן במכחול את צבעי הכאב,

מוסיף מעט אודם ללב האוהב,

אך מכיוון שנאספתי מכאן,

אשוב לשכב פרקדן,

על גב הענן,

דמותי תיוותר חקוקה בלבבות,

בטוב וברע,

הצתתי להבות. 

לא לחינם,

מסעי תם. 

הייתי,

נגעתי,

בשר ודם.