המוזה שלי

מרגע בו הגעת אל עולמי,

טילטלת את קיומי.

בנחישות סילקת הגלוי והמוכר,

תוך חשיפת עולם שלם ונהדר.

כמו היו הימים המתנה לבאות,

קסומים ומופלאים מאחרונת הנבואות.

וליבי בתוכי מתרונן,

המוח מתרוקן, מתמלא, מתכוונן.

ואני נעטפת בך,

בחומך.

ברגעים מופלאים שלי ושלך.

וחיוך מצטייר על פניי הקורנות,

עייני פוקחת להיטיב לראות.

תודה על בואך אל חיי,

אוהבת עד אין סוף,

עד בלי די.