המוזה שלי

פותחת מחברת הלב,

אוחזת הקולמוס עד כאב. 

מילותי ממלאות הדפים,

מקטעים, נקודות, רצפים. 

עברי פרוש לפני,

עתידי בקסת הדיו בודאי,

כוחה של מילה,

אין שני לה. 

מעצבת גורלות,

מגשימה משאלות. 

אך יש להקפיד בכבודה,

לחשב כל פסיק ונקודה. 

כי מילה שחרצה את הדף,

לא תעלם ביעף. 

יש לשקול תדירות השימוש,

כמו היו כדורים לחימוש. 

מילים הן כנשק אדיר,

במבנה סיפורי או בשיר. 

כך אשב ואכתוב את חיי,

עד יתם הדיו בקסת ודי.