" העבר לי את הסקלפל" נשמע קול עמום באוזניי רגע לפני שעייני נעצמו והפלגתי אל חלום ארוך.
כל מחשבותיי, לבטיי,תוכניות העתיד, התנקזו לאותו הרגע בו נח על גופי אותו סקלפל. חורץ את בשרי וחושף את קרביי.
ראשית נשלף הלב, אדום ורוטט, בותק מחיבוריו והושם תחת מכשיר שיקוף משוכלל. גודלו נאמד בזהירות, משקלו, חדריו נסקרו בזה אחר זה.
אחריו הכליות, אחת אחר השניה הונחו על מגש.
פי נעקר ממקומו, פוער פתח אדום ורוטט של כלי דם חשופים. בזה אחר זה הונחו איברי על מגש כסף בוהק, כמו הייתי חיה מובלת לשחיטה, חלקיה המובחרים נבצרים ראשונים, נתח קצבים משובח, סטייקים משויישים להפליא.
ניסיתי לצעוק...לבקש שיפסיק...אבל בהעדר פה, קצת קשה.
למען האמת, הבטחתי לעמוד בתהליך בגבורה. תהליך ההכנה היה מתמשך, חוזקתי בעבור כל גילוי גבורה ואמונה שהפגנתי במשך כשנה וכעת כל שעלי לעשות הסתכם בשכיבה פרקדן על מיטת הניתוח ומתן לגיטימציה מוחלט לכל שיקרה במהלכו, מתוך הבנה עמוקה כי תהליך זה ברובו עבורי.
בכדי להפוך אותי חזקה ושלימה יותר בעבורי וכתוצאה מכך גם עבורו.
"לב נבדק ואומת,נקי וניתן להשיבו למקומו" נשמע שנית הקול " כליות נבחנו והן תואמות את אמות המוסר עליהן סוכם מבעוד מועד".
"תבקש לבחון את איברי הרבייה כבודו?" אני שומעת כעת קול נשי. " אנא הפרידי את שפתי הערווה והדגדגן והניחי לבחינה. אודה גם לקבלת הרקטום,נקי כמובן ולא לשכוח לרוקן את הגרון מתכולתו טרם עקירתו" עונה לה הקול העמום בבטחה.
אני קלה עכשיו, מרחפת בין הוויה לחידלון, בין קיום להזיה.
איברי ניתלים בזה אחר זה לרחצה ובדיקה מדוקדקת. הנה פיטמה ניתקת מהשד ועוד אחת לצידה תלויות על מצבטי זהב נוצצים.
הדגדגן שפעם פעם בין שפתיי הערווה נמצא גם הוא על מתלה וממתין לבדיקה.
" האם תרצה לבדוק גם את אוזניה?" שואלת האישה ברצינות תהומית.
" ארצה לבחון את כולה" עונה הקול העמום באסרטיביות. " אהפוך ואוסיף לבדוק עד שתהא התוצאה מוחלטת על פי כל הקריטריונים כפי שנקבעו מראש" הוא אומר וחותך.
אני גאה בעצמי עכשיו, כל כך גאה ביכולתי להעמיד את עצמי למבחן.
הרי על פי ההסכם שנערך ביננו ביום בו קיבלתי את הקולר המיוחל, התחייבתי שפי וליבי שווים יהיו. עוד התחייבתי למוסר כליות במידה ואשגה בגישתי. כעת כל כולי עומדת למבחן עבורו.
כולי מונחת שם פרוסה נתחים נתחים עד אחרון התאים, חשופה כמו לא הייתי מעולם בפני איש.
"ניתן כעת להתחיל בתהליך האיחוי" אני שומעת את הקול העמום דרך האוזניים שנשטפו זה מכבר.
"כל התכונות הנדרשות מסאבית משובחת מתקיימות בה, היא בהחלט ראויה למקומה".
הפה שלי מחייך מעצמו, בקרוב ישוב אל פני.
עמדתי במבחן בגבורה ומי יודע? אולי אתאחה ללא צילוק נגלה לעין, הרי ברור לי שאדוני יעשה כל שביכולתי כדי להשיב את כל חלקיי אליי בבטחה.
מי אם לא הוא.
והיה ויצטלק גופי כתוצאה מתהליך הבדיקה, היו הצלקות כהוכחה ניצחת לכוחי ועוז רוחי.
ליכולתי הבלתי מעורערת להניח כך את כולי בפניו ללא מורא.
אמיתית, נקייה ושלימה.
