המוזה שלי

פעם בחצי שנה מגיע "משלוח טרי". כך אנחנו קוראים למתנדבות שמגיעות לקיבוץ.שלא תחשבו שכולן כל כך יפות אבל בהחלט יש כמה שממש מעוררות את התיאבון.אני חושב שלולא היו מתנדבות הייתי נשאר בתול עוד הרבה זמן,אני בערך מטר שבעים,רזה למדי ובאופן כללי לא נחשב חתיך מדהים.אבל תשמעו המתנדבות באות עם רצון עז לתרום ולי אין שום בעיה לקבל את עזרתן.יום חמישי האחרון אני ברפת מכוסה בצואת פרות מדיף ריחות קשים לעיכול והנה מגיעה בריגיטה טריה מהמשלוח ישר אלי לרפת.מטר שמונים של מתיקות מתפרצת שפתי דובדבן מצוירות,עיינים ירוקות פעורות לרווחה והחזה, וואו,כזה חזה לא ראיתי הרבה זמן.
אגסי ושזוף מתפרץ מחולצתה הגזורה ברישול כמו מבקש דרכו החוצה אל בין שיניי.היא מביטה בי ,מחייכת במבוכה.אני עם יד אחת בתוך חמדה הפרה (מזריע מה לעשות?).מביט בבריגיטה, גופי משכר אותי, אני דוחף את ידי לתוך חמדה בתנועות עזות ,מכניס ומוציא וכולי עם בריגיטה.חמדה גועה בחוסר סבלנות ניכר,בריגיטה מחייכת חיוך רחב חושפת שיניים מושלמות.אני מגביר את קצב נעיצותיי,חמדה מביטה בי בחוסר הבנה.בריגיטה חולצת שד מחולצתה ויונקת אותו בתאווה .תשמעו,זה מטורף. אני בתוך חמדה ובריגיטה מתחילה לתת שואו מהסרטים.
אני לא עומד בלחץ ומשפריץ מטחי זרע ישר לתוך התחתונים .בריגיטה מביטה בי ואומרת באנגלית קלוקלת מתובלת במבטא גרמני,"מי בריגיטה ,גוד מורנינ"אחלה מורנינג,אני חושב לעצמי.אני שולף את ידי מפתחה של חמדה ,חמדה גועה בתחושת שחרור שמחה על הסתלקותי ממנה."יו נייס גירל" אני עונה לבריגיטה ומסיר את הכפפה מידי.נראה לי שהקיץ הזה הולך להיות חם במיוחד.