בשבת האחרונה הגעתי לדאנג'ן כהרגלי כדי לארגן את הסדום והתיישבתי על הבר לשוחח עם עמוס הבעלים לפני הגעת המוזמנים.
מה את אומרת על ההתאבדות של רונן אלון? שאל אותי בפשטות..
מודה שכל הצבעים נעלמו מפני. מהההההההה? צווחתי אל תוך חלל המועדון.
על מה לעזאזל אתה מדבר? מה פתאום? לא יכול להיות!.
עמוס פתח את הסלולר והציג בפני את הכותרת שפירסם כאן כלובי לפני כשבוע המודיעה שחור על גבי לבן על פטירתו בטרם עת של רונן.
ברגע הוצפתי בזכרונות על התקופה ההיא כחמש עשרה שנים בה התחלתי את דרכי בעולם הסטיות והזימה ככותבת מן המניין באתר ארוטיקה שהיה הנכס הבלעדי של רונן.
תחילת דרכנו הייתה חליפת מיילים הנוגעים לסיפורים אותם כתבתי עבור האתר והמשפט שעדיין מהדהד בראשי " תגמרי לפני שאת כותבת, כך כתיבתך יותר מהודקת."
תמיד צחקנו על כך שאני לא עורכת לפני פירסום וחוטאת בדילוגים על חוקי הפיסוק. רונן סבל וערך עבורי תוך שהוא לא חוסך ממני את חיצי הביקורת וכמובן מחמיא כשהרגיש שהגיע לי.
מהר מאד הפכו היחסים המקצועיים לחברות של ממש, אני עברתי תהליך אישי קשה במערכת הנישואים שהובילה בסופו של דבר לגירושים ורונן היה שם לייעץ וללוות כחבר אמיתי.
תקופה מסוימת התנתקתי מהכתיבה ובכל מה שקשור היה למיניות שלי וכשחזרתי לא שאל דבר וקיבל אותי בזרועות פתוחות וחיוך כפי שרק הוא ידע.
אל הסאדו הגעתי דרך אתר ארוטיקה, בהיותי אדם סקרן גיליתי שרבים מכתביי בתקופה ההיא היו על יחסי שליטה , הבלבול והלחץ גרמו לי לחפש דרך המילה הכתובה כתף איתנה. שמעתי מחברה על אתר הכלוב ופתחתי פרופיל בניק הקיים ובמקביל לפרסום בארוטיקה התחלתי לכתוב גם כאן. בה בעת הגעתי למועדון ביפו והתערתי בקהילה דאז.
אחרי שנים בכלוב גיליתי להפתעתי כי רונן חבר גם כאן. חידשנו קשר, החלפנו טלפונים ושוחננו לא מעט על החיים אז ומה קורה עכשיו.
תמיד קשוב, תמיד מכיל, כזה חבר כמו שכל אחד רוצה. אחד שתמיד יהיה גם כשטוב וגם כשקשה.
עצוב לי לחשוב שהנטל הכריע את הגיבור שלי.
את החבר שלי.
כואב לי שלא הושיט יד למי מחבריו הקרובים להם עזר רבות במהלך חייו.
חותמו טבוע בי כאדם אשר עיצב את דרכי והיה לי לעזר רב.
אז אני נפרדת ממך עכשיו רונן אבל זכר היותך ילווה אותי עוד שנים רבות, העשייה שלך וכתביך המופלאים חקוקים בי לעד.
היה שלום רונן, כולי תקווה כי אתה שליו עכשיו.