לפני 7 שנים. 9 במרץ 2017 בשעה 21:27
בליל של תחושות מעורבבות זו בזו, התרגשות, כמיהה, געגוע ולחץ אטומי. הרצון העז להצטיין, הפחד המצמית לאכזב ותחושת ההתרוממות מהאתגר. אני יודעת את האיך, ברור לי הלמה וכעת נותר המתי.
מטפטפת טיפות אומץ מרחיבות תודעה, משלבת כמה תרגילי הרחבת קנה ונטענת בדרך למטרה.
האושר שלך, שביעות רצונך והחיוך על פניך הם העיגול המרכזי, זה קשה.
זה קשה כי זה מעמת אותי עם חרדות ביצוע, עם יכולתי להתמסר בלי לשאול שאלות, בלי לבקש לי דבר זולת האושר שלך.
אז אני נושמת עמוק ומתפקסת, נושמת עמוק ורואה אותך.
יודעת שגם כשאינך כאן, אתה נוכח מולי.
וזה נכון לי ואמיתי.
האושר שלך, הוא האושר שלי.
