המוזה שלי

מעשנת סגריה מתוקה וחושבת היכן הייתי ולאן עוד נשואות פניי.
הפחד מחלחל שם בודאי,
אני לא מסלקת אותו מעלי.
אני מביטה בו עמוק בלבן של העיינים,
ואומרת לו,
סור מעלי!

המסע הזה שלי, אני נושאת את משקלו בשמחה.
חווה אכזבות, הן מלמדות אותי להתרגש מההצלחה.
תודה בכל יום על הזכות לנסות ולפחד,
תודה על הזכות להרוויח וגם על הזכות לאבד.
מאבדת את מה שלא נחוץ לי ומפנה מקום לבאות.
לא יודעת מה נכון לי שם,
זה קסמן של הפתעות.