המוזה שלי

ברוך בורא ראש סוטה...

בעלת הבית מביאה בספונטני שיפוצניק לסדר לי את הדלתות.
אני בדיוק מגיחה מהאמבטיה, לגופי שמלה שחורה קטנה, ללא תחתונים וחזיה ולשערי הורוד בוהק מגבת קטנה.
מזל שהוא מכוער דיו בשביל סוג המנטלי שאני מחבבת...

אני מעיפה את הנזם מהאף על השטיח ופורצת בזעקות שבר באינטונציה נשית,
תוך רגע קט השיפוצניק על ארבע מאיר את השטיח בחיפוש קדחתני, תוך שאני מסירה את המגבת ופורעת את שיערי באגביות.

את מקסימה הוא אומר לפני לכתו, למרות שאת מעצבנת.
למה מעצבנת? אני מחייכת חיוך מתוק וורוד כמו השיער.
כי את תמיד חונה באלכסון.
אבל ככה הכי כיף! אני עונה.

צודקת. הוא עונה ומבטיח לבוא שוב בשבוע הבא לסדר את החשמל.