יומני מרלין

לפעמים אני סתומה. ממש. לפעמים אני כועסת על עצמי. ממש. לפעמים לא נרדמת ומחכה שכבר יגיע הבוקר

שוכבת במיטה שלנו והוא מחבק אותי חזק. אני מרגישה את חום גופו הלוהט עוטף את גופי ומעניק לי חום וביטחון והגנה. וזה נעים לי מאוד. זה כיףהשיש מישהו שמחבק אותך חזק בלילה ואתה מרגיש עטוף כולך ומוגן. אני אוהבת להרגיש שגבר עוטף אותי. אולי בגלל זה אני נמשכת כל כך לגבוהים ממני. וזה טוב. ואני יודעת שהרבה בנות רוצות בדיוק את זה. מייחלות לזה. יכול להיות שגם הרבה בנים. והנה. יש לי את זה. שוכב קרוב קרוב ונמצא שם. אבל - אבל גדול -

ואני חושבת לעצמי על מה שכתבו לי כאן כמה פעמים - למה אני צריכה לבחור בין סקס לאהבה? אפשר את שניהם יחד. ואני שואלת את עצמי אם באמת אפשר. ואני אוהבת אותו כן מאוד. אבל הניסיון לרסן את הרסן לא מצליח לי. כמו שהיה ברור מההתחלה. חזרתי להיות ילדה. ילדה שחייבת עכשיו לענג את עצמה ועושה את זה לא משנה מה היא צריכה לעשות. אולי בגלל זה נהייתי מאחרת שכזו. ועכשיו במקום שיהיה גבר שיזיין אותי, אני מאוננת. ולא שיש באוננות דבר רע. האורגזמות מדהימות ואני כל כך אוהבת לאונן אבל יש בזה משהו עצוב שהתרגלתי לזה. שהלב שלי והכוס שלי לא מדברים ביניהם.

ויש יתרון גדול בלהיות בת שלושים פלוס. הטווח של הגברים שאני מסתכלת עליהם גדל מאוד והתרחב. לשני הכיוונים. פעם רק שחקנים מבוגרים עשו לי את זה. עכשיו אני רואה גם במבוגרים ממני בלא מעט את הסקסיות שבהם ובא לי לטרוף. ואני רואה הרבה גברים שבא לי לעשות. רואה אותם בדמיון. 

ואני מאוננת הרבה. כשאפשר. ואני נותנת לגוף שלי את מה שהוא צריך. וגם עכשיו הוא צריך. לילה טוב

אז כתבת לי או לא כתבת לי? אני לא מבינה. אולי אני מדמיינת. למה כתבת אם כתבת? הפצע הזה עוד פתוח. לא אמרת שזהו? והחלטתי עם עצמי שאני לא עושה עוד שטויות. בטח לא כתבת וזה סתם וירוס או בטעות. זה בטח הדמיון. הגעגוע

אז כל הלילה התהפכתי על משכבי. ובבוקר הייתה לי אוננות מופלאה. וככה הלכתי מסופקת לעבודה. ובעבודה סיפרה לי מישהי שיש סרט צרפתי על אוננות ואני חשבתי שאני מעדיפה לאונן בעצמי מאשר לראות סרט על. 

הוא רוצה לדבר עם הפסיכו שלי. לשמוע ולהבין ממנו למה אני לא רוצה. אמרתי לפסיכו והוא אמר שהוא יגיד לו את מה שאני אומרת לו. שזה תהליך שאני עוברת עם עצמי. שמופעל עליי לחץ מסיבי מכל הסביבה להתנהג על פי הנורמות של מה אישה צריכה להיות ולעשות. הוא אמר לי להפסיק לדבר עם כולם. שזו החלטה שאני צריכה לקבל מול עצמי ולא מול הסביבה. ועשינו תרגיל אצלו של דמיון וניתוק מהחברה. בקושי הצלחתי לנתק את עצמי מאחרים ולחשוב על מה אני - אני - רוצה. והיה קשה.

והנה שוב קשה לי. מהרגע שאני קמה אני חושבת על זה. זה לא מניח לי. ואני סופרת את הימים ומקווה שנחזיק מעמד עד החתונה של אחותי. אני צריכה לעבור את זה יחסית בשקט - להיות שם בשבילה, כמו אחות גדולה טובה. הסופי שבוע קשים במיוחד. אני שמחה שמגיע יום ראשון ואני הולכת לעבודה. והנה כבר יום רביעי ועוד סוף שבוע בפתח. איך אעבור את סוף השבוע הזה? בשישי היה סיוט. אחרי השיחה בחמישי והטיפול שלא עשה כלום. והייאוש והעצב. ובשישי הוא בקושי נגע בי ובלילה נוכחתי כמה קשה לי בלי החיבוק שלו בלילה ולשכב ככה לצדו אבל להיות רחוקה ממנו אלפי קילומטרים משם.

וקמתי בשבת ורציתי להיעלם ולא להיות וכלום לא שווה. ויצאתי עם הכלב לסיבוב צהריים והתקשרתי לאימא שלי. הפסיכולוגית שלו הציעה שאדבר איתה. ככה הוא אמר לי בהליכה לילית בשישי. ועשיתי את זה. והיא ישר באה. וזה לא היה קל. לשבת עם אימא ולספר לה על צרות במערכת היחסים ולומר לה שאני כרגע לא רוצה ילדים זה קשה נורא. היא עשתה לי שטיפה, כמו בפעם הקודמת שדיברנו על זה. אז - החלטתי שלא אדבר איתה שוב על זה, אבל עשיתי את זה בשבילו. שייראה שאני עושה צעד.

אז ישבנו בבית קפה אחר הצהריים ונשארתי עם משקפי שמש עד שהיה ממש חושך. לא יכולתי להסתכל לה בעיניים. והסתרתי ככה את הדמעות שזלגו בין לבין. והיא דיברה ודיברה על כמה זה דרך הטבע והמשכיות ומשפחתיות ושלא אהיה לבד ואני פוגעת בעצמי ואאבד אותו וזה מיוחד מה שיש לנו וזה לא קל למצוא דבר כזה (כאילו שאני לא יודעת את זה. כאילו שאני לא אומרת את זה לעצמי עשרות פעמים ביום) ושאהבה זה הכי חשוב ובזוגיות זה הכי חשוב מי שהולכים לישון איתו ומי שקמים איתו ושאני מחפשת צידוקים ותקועה במנטרות ועוד ועוד. והכבידה עליי כל כך (ומאז, כל יום היא מתקשרת). וזה היה מתיש ברמות. ולא אמרתי לה על הסקס. לא מדברת איתה על זה - היא לא תבין.

וחזרתי והוא היה אחר. והייתי גמורה נפשית. הוא שאל אותי בצחוק אם אני כבר רוצה ילדים. ושתקתי. וישבתי לידו על הספה ואחרי כמה זמן הוא משך אותי אליו והתחבקנו ונרדמתי עליו. והחיבוק היה מתוק והערכתי אותו מאוד. ומאז היה מעט שקט בינינו. עד הלילה. שהוא שאל אותי על הפסיכו. ואמרתי לו ועיניו הפכו קודרות ואמר שהוא לא שמח מזה ואחר כך שהוא לא רוצה לדבר על זה. ושוב כתבתי מגילה מתישה. 

והנה אני. שוכבת במיטה מרוקנת נפשית ליד גבר שישן חזק. ואני חזקה הרבה יותר ממה שהייתי במשבר הקודם שלנו. זה הרבה בזכות הפסיכו שמחזק אותי. אני רק צריכה לעבור עוד שלושה שבועות. אמן ואמן ואמן שאצליח. ואחר כך? אחר כך יהיה קשה. אולי יבוא מפץ. אולי תבוא שבירה. לא יהיה יותר קל. אבל לפחות את החתונה נעבור עם המשפחה שלו ואיתו,ובלי הבעיות שלנו שיעיבו על האירוע שלה. 

ושוב היה בלגן מטורף ושוב אני מתאוששת ממנו. חזקה יותר מהפעם הקודמת. 

ושאלתי אותו באמצע הבלגן אם בא לו סקס. רציתי להשתחרר קצת. להירגע. קוויקי כזה וזהו. אבל הוא לא רצה. לא היה לו מצב רוח. ברגעים האלה אני פשוט לא מבינה אותו. אני מבינה כמובן שלא התאים לו אינטימיות אחרי השיחות הקשות והמילים המייאשות שהוחלפו בינינו אבל לא התכוונתי לאינטימיות. התכוונתי לסקס. ליצר בסיסי. לאמצעי רגיעה הכי טוב שיש. אבל למחרת כשהמים סביבנו שקטו מעט מהסערה שעברנו הוא התחיל לגעת בי ושכבנו. והשתדלתי לתת את כל כולי אבל לא יכולתי וכשהוא ירד לי חשבתי על הכוס שלי שמתגעגע ללשון נעימה, ללשון שתטריף אותי. וישבתי עליו והתחככתי בו לאט לאט. משתדלת להרגיש זין בתוכי כמה שיותר זמן. הרבה זמן לא היה לפני והרגשתי שגם לא יהיה אחרי ושאני חייבת להאריך כמה שיותר את התחושה הזו. חרמנות מסופקת. וחשבתי שזה סקס בינוני. והשתדלתי לא והשתדלתי לסלק את המחשבה הזו מראשי. ונרדמתי מהר. 

אתמול נפגשנו אחרי הרבה זמן שלא התראינו. אני והחברה לשעבר של החבר שלו. הם נפרדנו כבר לפני יותר משנה. והיא חסרה לי בחבורה הזו. אני והיא די באותו הראש. התקרבנו בעדינות כשהם היו יחד אבל אתמול כל המחסומים הוסרו. הוא הכיר מישהי מהר מאוד ומתחתן בסוף החודש. והיא רווקה הוללת שרוצה קשר ורוצה נישואים ורוצה ילדים. היא סיפרה לי על הגברים שהיא פגשה ושהיא פוגשת (והשתדלתי לא לזיל ריר יותר מדי...). היא סיפרה על חיי המין החדשים שלה, שלא היו לה קודם, איתו. סיפרה שהוא א-מיני ושעברו חודשים לפעמים בלי. שהוא לא רצה ואם היא לא יזמה אז לא קרה כלום. אני לא במצב הזה אבל היו כמה קווים דומים מאוד במערכת יחסים שהיא תיארה למערכת יחסים שלי - התסכול המיני, המחסור, הרצון, האהבה, הנעימות, הביטחון, החברות. היא הייתה שם ויצאה מזה. אמרה שבלילות היא לא הצליחה לנשום. אמרה את מה שכבר ידעתי. שבחוץ זה לא נראה כמו שזה בפנים. הזמינה אותי לבוא איתה למסיבה מטורפת ואמרתי לה שאני רוצה, אבל עדיף שלא. עדיף שלא אהיה עכשיו בחברת גברים. היא צחקה ואמרה שהיא ראתה את זה אז כשיצאנו והתחיל איתי חבר של מכר שלה, ושהיא תשמור עליי. צחקתי גם ואמרתי לה שצריך חזק. שאני רוצה בערך כל אחד עכשיו. לא היא ולא אף אחד יכול לשמור עליי ככה עכשיו. היא לא יודעת שאז כשיצאנו, בזמן שהיא דיברה עם הדורמן הבחור הזה נישק אותי ונגע בי בשירותים. היא לא תדע. אבל אני יודעת שעליי לעמוד בהבטחה שלי לעצמי. לא להגיע לסיטואציה שבה אתפתה. אני לא צריכה הרבה בשביל שזה יקרה. קצת אלכוהול (גם בלי) והחרמנות המבעבעת גואה ואז הכוס והגוף מחליטים בשבילי. זה נגמר מבחינתי. ככל שאצליח לעמוד בזה. 

יש רגעים שבהם אני ממש מתגעגעת אליך. שואלת את עצמי איך אתה, מה אתה עושה, מה אתה לובש. אם אתה חושב עליי לפעמים. כנראה שלא אדע. לא מפנטזת עליך יותר כי זה יכאב יותר מדי. לא חושבת על הלשון שלך. על חום הגוף שלך. על האהבה שלך אליי. על האהבה שלי אליך. ואז שומעת שיר שהקדשת לי, וגל חום ותשוקה מתעורר ועולה בי ואני שוב מתגעגעת. 

המסאז׳ היה כל כך טוב. כל כך אירוטי. מגע מפנק של גבר זר על הגוף. ליטופים ונגיעות שהגוף רוטט תחתם. בהתחלה שתקתי ונהנתי בלב. בפעם הקודמת שהיינו במסאז׳ זוגי לא התאפקתי ונאנחתי. כנראה חזק שהוא שמע. אחר כך אמר לי שנשמעתי כאילו הייתי קרובה לגמור. הוא צדק. אז העדפתי להיות שקטה. המסאז׳יסט אמר לי בנקודה מסוימת לנשום ואז נשמתי לי בשקט ונאנחתי מהמגע בשקט אבל אני חושבת שהמסאז׳יסט שמע. בהתחלה ביקשתי שיהיה יחסית עדין איתי כי הגב שלי רגיש אבל הוא עשה לי מסאז׳ קצת יותר חזק ממה שעברתי עד היום, וכששאל קצת בדאגה אם העוצמה הזו מתאימה לי הנהנתי כן. היה כוח מסוים בחוזק שלו. באיך שהרגשתי יותר את כפות ידיו על גופי החשוף. הרגשתי יותר אותו. את העוצמה כנגד העור. והוא נגע הרבה בישבן ואז בירכיים. אם הוא היה מתקרב קצת יותר לשדיים היה גומר אותי סופית. יצאתי משם רטובה לגמרי ולפני השנ״ץ השתפשפתי על הוויברטור שלי בהשראת המסאז׳ וסרטון של שלישייה ממש מדליק שמצאתי. 

אז היה לי יום הולדת מעולה. מעולה. מעולה :) 

היום התחיל במסאז׳ מעולה (המתנה שביקשתי) ובראנץ׳ עם האיש שלי, המשיך בשנ״ץ מפנק ומתוק כמו שוקולד ונגמר בדייט עם החברה הכי הכי ומסיבת הפתעה! הרגשתי פשוט בעננים. ממש ריחפתי לי על גלי אהבה וזה היה טוב.

פשוט הייתי במציאות אחרת בלי לחיות בתוך הראש שלי אבל ממש. הייתי רגועה ושמחה. התרגשתי מאוד מהמסיבה ומנוכחות האנשים וזה היה נהדר. וחזרתי היום לשגרה. אחרת ממה שהייתי לפני. ביום רביעי, כשיצאתי מהפסיכו הייתה לי תוכנית בראש מה לעשות והכל שוב התהפך במאה שמונים מעלות. הוא ארגן לי מסיבת הפתעה ולא היה לי מושג. המחשבה חלפה לי בראש לפני כמה ימים - אינטואיציה, כנראה. אין משהו שאני יכולה להצביע עליו - אבל היא עברה מעליי ולא ייחסתי לה שום חשיבות. והתרגשתי. והערכתי אותו מאוד על המאמץ והיוזמה. ואהבתי אותו מאוד על היום הולדת הנהדר שהוא עשה לי. איזה איש זה. פשוט מקסים. באמת. ולא התבאסתי מזה שלא היה לי סקס גם השנה ביום הולדת. נהנתי מהשאר. 

ועכשיו. כששוב נהיה בראש ככה, חשבתי עמוק עם עצמי. כשאני לא יכולה לבוא אליו עכשיו עם מה שתכננתי לפני אחרי המחווה האוהבת והמרגשת הזו, המסקנות השתנו. אני צריכה להפסיק עם השטויות שלי. יצר או לא יצר. אני חייבת לשים את הרגש הזה בצד. הפסיכו אומר שלא אוכל לדכא אותו ככה וזה רק עניין של זמן. ואני יודעת שהוא צודק. אבל אולי אם אפסיק לברוח לגברים אחרים בכל מיני צורות, אתחיל להתמודד כמו שצריך. היה לי יותר מזל משכל עם כל מה שקרה לי עד עכשיו. אני לא מרגישה שבגדתי. אפילו שזה עניין של פרשנות. אני מרגישה שפלרטטתי קצת יותר מדי עם הארוטיות שבי. שיחקתי באש. צריך להפסיק לפני שאשרף.