היומן הזה הולך ונעשה יותר ויותר אישי.
כשהתחלתי לכתוב לא חשבתי שזה יהיה ככה.
חשבתי שלכתוב קצת ירגיע אותי אבל זה רק מסעיר אותי יותר.
איזה הבדל יש לפעמים בין הבוקר והלילה.
בבוקר הייתי שבר כלי. לא ידעתי איך אעבור את היום הזה.
אבל לפעמים יש הפתעות.
והוא הפתיע אותי.
ואז. פתאום. יש אחלה סקס. כאילו הוא ידע שעוד רגע אני מתפוררת ממחסור באורגזמה.
מוזר לדווח על אורגזמה, אבל בעקבות הפוסטים האחרונים אני מרגישה שאני חייבת.
איזה אושר זה אורגזמה.
האנחות. הפורקן. תחושת החמימות בגוף. הרוגע שמשתחרר בגוף.
אי אפשר ממש לתאר אורגזמה - רק להרגיש אותה.
וסוף סוף הייתה לי אורגזמה יחד איתו.
והכוס שלי נרגע. שמעתי אותו שמח. הרגשתי אותו מדושן מהנאה. והכי חשוב - מסופק.
והלכתי כמה זמן מסופקת לי. וחייכתי כמו שהרבה זמן לא חייכתי.
אני עדיין מרגישה אותה. את הגוף שנרגע קצת.
והתחושה הזו גררה איתה תשוקה לעוד.
ואני משתוקקת לעוד.
לפני 12 שנים. 24 באוגוסט 2012 בשעה 21:24