יומני מרלין

אני עומדת עכשיו בפני פרשת דרכים.
כל החלטה שאעשה תהיה קשה וכואבת.
אבל אני לא בוחרת עכשיו בשום דרך.
אני לא במצב להחליט החלטות גדולות עכשיו.
או בכלל.
הפכתי אדישה.
לא הכרתי את התכונה הזו בי. אדישה זה ההפך ממני.
יש לי רגשות חזקים של אהבה או כעס לדברים.
אני מאוד רגישה. דברים משפיעים עלי ומטרידים את מנוחתי.
אבל עכשיו אני מגלה שזו הדרך שלי להתמודד
עם מי שאני עכשיו.

אני כן ביקורתית כלפי עצמי. אני מבקרת קשוחה ואני לא מרוצה.
שיחות ומעשים עוברים שוב בפילטרים כדי לנסות ללמוד
להשתפר.
אני סלחנית כלפי התגובה שלי עכשיו.
אני צריכה לקום ולעזור לעצמי. אני יודעת.
אבל עד שאהיה מסוגלת לעשות את זה אני סולחת
 
אני מבקרת את עצמי כל הזמן חוץ מיום אחד בשנה
ביום ההולדת שלי
זה היום הכי מאושר בשבילי כל שנה 😄
אני מרגישה ביום הזה המון אהבה שעוטפת אותי
ברכות כל היום.
אני מרגישה שהיקום איתי ביום הזה.
מזג האוויר. השמש. העננים. הגשם. האנשים.
הכל איתי.

האהבה הזו מרגשת אותי תמיד.
היא ממלאה אותי.
נותנת לי אנרגיה ואני מקבלת אותה לתוכי
ועוברת את כל היום בחיוך, בשמחה
ובלי ענן אפור, שבדרך כלל מרחף מעליי

יש לי עוד מעט יום הולדת.
אוקטובר הוא תמיד חודש מרגש כי אני מצפה לו ועוד יותר לסופו
השנה, החודש, עכשיו
אני מקווה שגם השנה יהיה זה יום מלא אושר ושמחה
כי אני צריכה יום כזה
יום חופש מעצמי, מהמחשבות
בלי ביקורת עצמית
ובלי עננים שחורים ומאיימים



ו