יומני מרלין

בלילה הוא מחבק אותי חזק
הוא מבקש ממני להסתובב ומחבק אותי מאחור. כפיות.
הוא עוטף אותי וזרועותיו מכסות את כולי.
אני נעלמת בגופו החם ומרגישה חמימות.
מרגישה אהבה.

הוא אמר לי בשבוע שעבר שהוא אוהב אותי.
שאלתי אותו - ״למה?״
אז הוא ענה - ״כי כיף לי איתך״
ןוחשבתי על התשובה הזו.
חשבתי על זה שלי לא כיף עם עצמי.
זה קשור אליו אבל בעיקר קשור אליי

אני קוראת את הפוסטים הישנים ומופתעת
לא מאמינה שככה כתבתי
שככה הרגשתי ושהמילים פשוט יצאו מלבי בלי לחשוב בכלל
כמו שקורה עכשיו
מופתעת שנפתחתי ככה
אמנם בפני חבר אחד בלבד ובפני הרבה זרים
ועדיין זה קשה

אף פעם לא אמרתי הרבה ממה שאני באמת מרגישה
אני מעדיפה הרבה פעמים לא לדבר
אני בן אדם שקט
אני אוהבת להקשיב
לשמוע אנשים מתארים את חייהם דרך העיניים שלהם
זה מרתק אותי
כל אדם ועולמו

אז נכון אני קצת ביישנית, אבל כשאני עם גברים משהו משתנה בי.
אני לא יודעת איך להסביר את זה.
זה כאילו שהמיניות שלי שוטפת אותי ומשתלטת
ממלאה אותי אנרגיה
ואני עושה עיניים בלי לשים לב

ראיתי את הסרט ״בושה״.
שמעתי שזה על אדם מכור למין וידעתי שאראה אותו. לבד. בלעדיו.
לא אהיה מסוגלת ליהנות לגמרי מסרט שעוסק ממש בסקס איתו.
האווירה של הסרט איטית ויש בזה משהו מדהים בעיני
אבל לו יש פתיל קצר כשמדובר בסרטים (ובתורים).
אהבתי את הסרט. אפילו היתה מעט הקלה.
צרת רבים זה תמיד חצי נחמה
לראות אותו ככה. עסוק כל כך במיניות שלו עשה לי משהו.
חוץ מזה שזה סרט סקסי ומחרמן, גם היה נחמד לשקוע בצרות של אחר לשעה וחצי.
ובעיקר בעיקר מכיוון שזה צרות שאני יכולה להזדהות איתם
בצורה מסוימת