יומני מרלין

והייתה פגישה טובה. ממש טובה.
אני אוהבת ללכת לפסיכולוג.
להיות לגמרי כנה. לומר הכל.
והעיקר לא לחשוב ופשוט לדבר.
זה כיף לגלות דברים על עצמי.
על הבן אדם שאני.
אני לומדת המון ואני מנסה להשתפר באמצעות ההכרה העצמית
ואולי גם לקבל את עצמי יותר.
בעקבות הפריצת דרך שעשינו בשבוע שעבר אני מרגישה שעלינו על הדרך הנכונה.
ובאתי במטרה לדבר על הדברים שהכי מפריעים לי.
הראשון כמובן זה סקס.
ישבתי מולו ואמרתי לו הכל.
אמרתי לו שאני משתגעת מהמחסור במין. זה משפיע עליי כל כך.
אני מנסה למלא את החסר בדברים אחרים אבל זה לא עוזר.
אני חושבת שזו גם הסיבה לזה שאני עצבנית כל כך.
הרגשתי שהצלחנו לעשות קצת סדר ולהעמיד את שני הצדדים זה מול זה.
בצורה ברורה. ופתאום נעשה לי כל כך קל כשזה ברור ועומד לי מול העיניים.

אמרתי לו שאני רוצה להיות גבר.
כשהייתי צעירה יותר קיוויתי שמשהו יקרה וזה ישתנה באורח פלא
אחר כך הבנתי שזה לא יקרה
ומאז שנאתי את היותי אישה
התחברתי לנשיות שבי אבל תמיד זה היה חסר
והוא פשוט אמר לי שאני לא צריכה לרצות להיות גבר
שאני צריכה לאהוב את זה שאני אישה
כי אני יכולה ליהנות מזה כל כך
בעיקר בסקס

ופתאום כשדיברנו על זה, הרגשתי שמשקל רב יורד ממני
אני לא אהיה גבר
זה לא יקרה
זה שאני חיה בעולם של גברים, בעולם שוביניסטי
זה עובדה
כמו הרבה דברים בחיים שלמדתי להתמודד איתם
אני צריכה לקבל את זה כמו שזה ולהיות אני
אישה שלא מקבלת את תכתיבי החברה ״קח לך אישה ובנה לה בית״
לקנן ולעשות ילדים
כי זה פשוט לא אני
ולהפסיק להילחם בזה
ולקבל אותי כי ככה אני
ורק אני קמה בבוקר ומסתכלת על עצמי במראה
ובחרתי בחיים
אז אני צריכה לחיות אותם
לחיות אותם כמו שאני

ואני יודעת שהמאבק מול החברה השמרנית והקשה בארץ
יהיה לא קל
אבל עשיתי את זה כבר פעם
ואני יכולה לעשות את זה שוב
הרגשתי שהכוחות שהיו בי ונשכחו ממני עם השנים
חזרו והם שלי אפילו שלא השתמשתי בהם הרבה זמן
וכמו שאז לא הקשבתי למה שאמרו לי
שאני צריכה למצוא גבר
ושאני אגמור רווקה זקנה
ושלא יישארו גברים
ו״נו.. מה קורה איתך?״
ופשוט נהניתי ממה שהחיים הציעו, מהחופש, מהסקס, מהגברים
ככה גם היום אני צריכה להפסיק להקשיב

הלחץ עליי מטורף
הוא מגיע מכל מקום
ממנו, מהמשפחה שלו, מהחברות שלי שלא מבינות, מהחברים שלו,
מאימא שלי, מאחותי, מהמשפחה המורחבת, מאנשים בעבודה
ומסתם מכרים או עוברי אורח בחיי

הלחץ הזה שחק אותי עד תום
הוא ייאש אותי ואיבדתי את עצמי
ואת שמחת החיים שהייתה לי
התרחקתי מכולם
אין לי אנשים קרובים אליי
וזה קשה
קשה לחיות ככה
כל כך לבד
אבל זה אני
זה המחיר שנגזר עליי לשלם
ואני לא יכולה להיות משהו שאני לא
ניסיתי. ניסיתי כל כך.
וזה הפך אותי לאומללה

מאתמול אני אומרת לא ללחץ
עד כאן
הגיעו מים עד נפש
אני אני וזהו
גם אם אחיה את חיי בבדידות
לפחות אהיה אמיתית עם הבן אדם האחד בחיים
שאני חייבת לו דין וחשבון -
אני