חברה מהעבודה רצתה שאחכה איתה למונית
אבל לא חיכיתי.
חוץ מזה שאני אוהבת את הנסיעות האלה ברביעי בערב
באוטובוס, במושב האחורי
אני והמוזיקה שלי
אני והמחשבות שלי
אני והזמן איכות שלי עם עצמי
אני לא מפחדת
היא חרדתית. היא מפחדת מטילים, מפיגוע
אני לא מפחדת
פעם פחדתי
עברתי את זה
מה שצריך לקרות יקרה
אין לי דרך לשלוט בזה
יכולה לקרות גם תאונת דרכים
אי אפשר לדעת
אי אפשר להיות בטוח בשום דבר בחיים האלה
במיוחד במדינה הקטנטונת הזו
אני לא מפחדת גם אם יקרה לי משהו
זה לא שטוב לי עכשיו ואני חוששת לחיי
אני עומדת בפני תקופה קשה
ונמצאת בתקופה לא קשה פחות כבר די הרבה זמן
יצא מהמצב הזה משהו טוב
אני לא מפחדת
גם כשהיו טילים ורצתי למרחב המוגן
גם כשהיו אזעקות
גם כשראיתי את יירוט הטילים
אני לא מפחדת עליי
אני מפחדת על החיילים
אני מפחדת על תושבי הדרום
אבל לא עליי
זה משחרר
פעם הייתי מחכה איתה
כי היא ביקשה
פעם הייתי מוותרת על עצמי ועל הרצונות שלי
הייתי עושה מה שהאחר היה רוצה
כדי להיות שם בשבילו
כדי שלא יהיה לבד
כדי למצוא חן בעינייו ולהתחבב עליו
עכשיו אני משתדלת לא לעשות את זה
וללכת עם התחושות הפנימיות שלי
וזה נחמד
נחמד כשאין פחד
לפני 12 שנים. 21 בנובמבר 2012 בשעה 18:59