יומני מרלין

הפגישה הזוגית מתקרבת
עד עכשיו זה הלחיץ אותי והפחיד אותי
עכשיו אני רגועה
אני יודעת שזה הצעד הנכון לעשות עכשיו
ואני מרגישה שהחלטתי נכון. וזה קשה נורא אבל זה הדבר הנכון לעשות.
אני מרגישה שהתחזקתי קצת בשבועיים האחרונים.
בעיקר בזכות הפסיכולוג שלי. בעיקר כי קיבלתי הבזקים לעבר, למי שהייתי פעם
ציפור חופשייה ומאושרת.
מעניין אותי מאוד מה יהיה שם. איך זה פגישה זוגית.
אני סקרנית.
הוא ישר הסכים לבוא
חיפשתי את הרגע הנכון
דאגתי לתנאים
וישבתי עם פתק מה לומר
התייעצתי עם הפסיכולוג ואחר כך כתבתי את מה שהוא אמר
כשאני לחוצה בורחות לי המילים
וזה היה חייב להיות מנוסח נכון
הקראתי מהפתק אבל עשיתי את זה בדיסקרטיות
והוא לא שם לב אליו.
הרגשתי הקלה אחר כך
הוא אמר כן. הוא אמר שאף פעם לא היה בטיפול
הוא אמר פגישה אחת? אני אמרתי נלך לפגישה ונראה מה יהיה
וזהו. זה הוחלט

התאפקתי מלרשום כאן
אני מרגישה שנהייתי משעממת לקוראי הבלוג
מעצם היות הבלוג בלוג הכלוב זה מתבקש שאכתוב על זה
ובהתחלה כתבתי על המיניות שבי והייתי צריכה לפרוק הכל
ועכשיו אני כותבת על זה פחות
אני רוצה להמשיך לכתוב על פנטזיות ואיברי גוף
אבל היצירתיות שבי דעכה
אני שקועה במצב הזה
אוהבת את האיש שאיתי ורוצה לחיות איתו
ושונאת את עצמי
וסובלת מחוסר הסקס. כואבת מזה. על זה
ולא רוצה לוותר על חוויות מרגשות ומיניות
ואי אפשר לקבל את שני הדברים יחד
צריך לבחור ואני פשוט לא מצליחה
כשהתחלנו להיות יחד ראיתי שהסקס לא הכי טוב שהיה לי
ושהיה לי יותר טוב ממנו. ולא פעם אחת.
אבל התאהבתי והחלטתי לאמץ את האהבה
אולי כי לא האמנתי שבאמת מישהו אוהב אותי ככה
ורציתי לדעת איך זה מרגיש
אולי כי הייתי זקוקה לחום
אז ויתרתי. ביודעין, אני מודה
 חשבתי שזה ייגמר מתישהו ולא תיארתי לעצמי שהוא יהיה
הקשר הכי ארוך שהיה לי אי פעם
ויתרתי על סקס מטורף בגלל האהבה
ויתרתי על מישהו מיני לפחות כמוני או יותר
 וזה הפריע לי מאוד כל השנים.
גם הפעם אני רציתי יותר והוא פחות אבל אהבתי כל כך והוא אותי
וזה מה שמחזיק אותנו יחד

אני כותבת כי אני חייבת
אני לא יכולה לכתוב על נייר מחשש שמישהו יקרא את זה
אני חייבת להוציא החוצה את כל הרגש וזו הבמה שיש לי
מישהו פעם כתב לי למה אני מפרסמת ולא כותבת ושומרת לעצמי
אז אני יכולה לכתוב שזה פשוט קל יותר לקרוא את עצמי אחר כך
וזה נכון
אבל אני צריכה גם קהל. ואני לא מתביישת את זה
לרוב, אני שונאת קהל ושונאת להיות במרכז העניינים
אבל כאן שאני פותחת את הנפש אני צריכה תמיכה כלשהי

הייתי ממשיכה לחיות ככה. אני והוא. והכלב
אוהבת אבל לא מסופקת
חיה יחד איתו. ביחד אבל עדיין עם שברי חלקים שלי
חיה בעצמאות ובחופש שאני מנסה לקחת כשהוא משחרר
אבל אז הוא התחיל לדבר איתי על ילדים ועל בית בצפון
ועל משק חקלאי ועל משכנתה
ואני כל כך נלחצתי ורציתי לקום וללכת
ובתחושה הזו אני חיה
והוא הלחיץ אותי כל כך
הרגשתי שהכל סוגר עליי
ומאז התסכול המיני שלף את ראשו מן המגירה הנסתרת
ונהיה לי קשה כל כך להסתפק בזיון פעם בשבוע
( אני ממש מתביישת לכתוב את זה)
והתשוקה שבי התעוררה לסקס
ומאז האהבה פשוט לא יכולה להכיל בתוכה יותר את חוסר הסיפוק המיני
ואני עוצרת את עצמי מלעשות עיניים לבחורים שאני מפשיטה בעיניים
חיי התהפכו אז