שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 12 בדצמבר 2012 בשעה 0:59

וככה בכל שבוע יש פגישה
בשלב מסוים אני נשברת ובוכה
ככה כל שאר הפגישה
וזה טוב שיש איפה לבכות
האמת היא שזה מה שעוזר לי להמשיך עם המסכה ולא להשתגע או להתפרץ
המקום שלי להיות
טוב לי עם הגבר שלי, במיוחד אחרי הפגישה הזוגית
אנחנו מדברים יותר
והוא משתדל - מבחינת הסקס -
אבל..
המילה הזו ״משתדל״
זה משהו שאני יכולה לחיות איתו?
אני מרגישה שיש לי בפנים מיניות שמתפרצת כמו הר געש בתוכי
והיא נותרת חבויה בפנים
אין לה ממש מקום לביטוי
אני נושכת אותו. הרבה. אני ממש אוהבת את זה
הוא פחות
הוא מסמיק או נאנק מכאב כשאני לא עוצרת את עצמי ונושכת חזק
ואז בלית ברירה מפסיקה
רוצה לנשוך בשר
ונושכת בכל הזדמנות שיש לי


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י