יומני מרלין

ואתמול הוא עשה לי תרגיל מול המראה
זה לא קל להביט על עצמך במראה ככה
אני תמיד שופטת את עצמי כל כך
תמיד לא מרוצה
מביטה בפנים רגילות
ולהביט ככה במראה מולו ואיתו
זה לא תרגיל קל
אבל זה היה אחרת
אחרת מאיך שאני מסתכלת בדרך כלל
תיארנו ביחד את הפנים שלי
ניתחנו את מבנה הפנים שלי
את מבנה הגוף שלי
ולא שנאתי את מה שבמראה
אני מקווה שזה יחדור פנימה
כי כבר היום כשהתאפרתי
לא הסתכלתי באי שביעות רצון על עצמי
והסתכלתי אחרת על אנשים
אני לא צריכה להשוות את עצמי לנשים אחרות, לאיזה אידאל
אלא להסתכל עליי
וככה אני צריכה בכלל לעשות
הוא באמת היה מקסים. נתן לי כלים עמוקים לאהבה עצמית
זה לא היה רק מחמאה שאני בדרך כלל מאמצת ומחבקת חזק לתוכי
אבל היא מתפוגגת וזה לא משנה כמה אני מחזיקה בה בציפורניים
זו הייתה דרך הסתכלות שונה
כשקמתי והבטתי בגוף שלי במראה
ראיתי אישה בשמלה. לא רזה. אבל גם לא שמנה.
חזה גדול, מותניים צרות, ירכיים מלאות, ישבן קצת גדול, רגליים קצרות
גוף ים תיכוני, כמו שהוא הגדיר את זה.
אני לא גבעולית, אני אישה
אני אישה
זה מה שאני
הוא תיאר את הפנים שלי ואמר שהשילוב בין השפתיים המלאות שלי
לעיניים הגדולות והמוארות שלי ולגבות משדר אירוטיות
ככה הוא הגדיר את זה
הופתעתי
אמרו לי בעבר, בתקופה שיצאתי עם בחורים, שאני משדרת סקס
אבל לא חשבתי שגם הפנים שלי אומרות את זה
ועוד אירוטיות
זאת הייתה מחמאה גדולה
בעיקר כי ראיתי את זה איתו
ראיתי אותי ככה
התחלתי ללמוד להכיר את עצמי עוד יותר
וואוו. עכשיו אני קולטת שזה ממש היה פוסט להאדרה עצמית
ואני קצת נבוכה מזה אבל אני אשאיר את זה
שיהיה לי מה לקרוא במקרה שאשכח מה היה בפגישה

הפגישה עסקה בפנים שלי. במחשבות שיש לי על עצמי
אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי
לא להיות תלויה באף אחד אחר לשיפור התחושה האישית שלי
מכיוון שאני צריכה לקבל מחמאות על הגוף שלי ועל איך שאני נראית
מגברים נכבתי
אני מקבלת ממנו אבל זה לא מספיק לי
אני צריכה לאהוב אותי או לפחות לחבב
לא משנה מה
נתחיל בחיצוני. יש לי הרגשה שהפנימי יהיה קשה יותר