יומני מרלין

מעטים האנשים שיודעים
הפסיכולוג יודע הכל אבל זה לא ממש חוכמה
החבר שהביא אותי לכאן יודע הרבה -
הוא גם מדבר איתי וגם קורא אותי
וזה הרבה
החברה גם יודעת לא מעט
במיוחד אחרי השיחה שלנו
ועוד חברה רחוקה שיודעת קצת מערבי השתכרות איתה
הבנות הקשיבו לי ותמכו בי במה שנתתי להן
עם הבנים היה קשה יותר
הפסיכולוג ממש לחץ עליי בפגישה האחרונה
כנראה שהרגיש שהוא צריך לעשות את זה
אולי כי נמאס לו לשמוע שוב ושוב על העצב
אולי כי הוא רוצה שאעשה צעד ואחליט
אולי כי הוא הבין כבר שלוקח לי הרבה זמן להחליט
הוא גרם לי לחשוב על כל כך הרבה דברים
ואז
הוא שאל אותי אם אנחנו בכלל מתאימים
והפך לי לגמרי את הראש
ולא יכלתי לישון מרוב מחשבות ואשמה וחוסר אונים וייאוש
והחבר אתמול לחץ עליי כשהתכתבנו
הוא גם בטח יקרא את זה
אבל זה היומן שלי ואני לא הולכת לצנזר את עצמי בגלל זה
וקשה לי לומר את זה
יותר קל להתחבא. לכתוב כאן בעקיפין ולא לומר לו ישירות
במיוחד כי אני יודעת שהוא יקרא את זה
אז זה די דומה להתכתבות
וגם ככה הוא שואל אותי על הבלוג ומתייחס למה שכתוב כאן
אז גם אני יכולה לכתוב לו כאן
אז תבין אותי חבר
הוא כתב שאני צריכה להפסיק להיות פאסיבית
ולהיות אקטיבית
ואני עייפתי משיחת הנפש
ידעתי שלא אצליח לישון אם נמשיך לדבר
ושהמחשבות ירדפו אותי ואני הרי חייבת לישון קצת
הוא כתב שאני צריכה לשכב עם מישהו אחר
ובעצם המעשה אגיע להחלטה
לא חשבתי על זה ככה
מבחינתי זו בגידה
אפילו שאני צריכה סקס מטורף והגוף שלי דורש את זה
אפילו
רק המחשבה לבגוד באמון. איך מסתכלים אחר כך בעיניים?
והייתה לי אפשרות. יותר מפעם אחת. אבל עצרתי את הגוף חזק ואמרתי לא ליצר ולא לתשוקה
והמשכתי להרגיש מוות נפשי

ואני יודעת שהם צודקים
שאני צריכה להחליט
אבל כל צד מושך אותי לכיוון השני
ואני נעה בין הצדדים הלוך חזור
והפחד זה לא להיות לבד (יש בזה משהו שאפילו קוסם לי)
הפחד זה לאבד אותו
מעבר לכאב שאני חשה כשאני חושבת שאצטרך להכאיב לו
לפגוע בו