אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 8 בינואר 2014 בשעה 22:20

אמרתי לך שאני רוצה למות. שאלת אותי איך. עניתי שלא חשבתי על זה. שפשוט לא להתעורר. אמרת תקחי כדורים. את לא תעשי את זה כי את מפחדת. צדקת. וגם כי אני חושבת על המשפחה הגרעינית שלי. וגם כי לא אכפת לי מספיק בשביל לעשות דבר כזה עכשיו. ועכשיו, כשחשבתי על זה, האמת היא שבא לי מכות. מכות רצח. שיכאיבו לי. שיכאב לי. שאני ארגיש משהו. שהאדישות המאוסה הזו תיעלם. שההלקאה העצמית תהיה שווה להלקאה אמיתית. אני מלקה את עצמי - אומרת לעצמי מי את. מה את רוצה בכלל. לא יודעת כלום מהחיים שלך. חלשה. מכוערת. תראי איך את נראית. לא לוקחת אחריות על כלום. משקרת לעצמך כל הזמן. רוצה לישון ולא לקום. רוצה לחיות בחלום. אני שונאת אותך. מי בכלל זוכר פעם אחרת. שהיית בה עצמאית. שהיית מאושרת. שחשבת שאת סקסית בלי צורך מוחלט באישור חיצוני. לא נהנית מכלום. גם לא משוקולד. מה קרה לך. את רק מעשנת את עצמך למוות. מחכה שיקרה משהו. למה את חושבת שיקרה אם לא תעשי כלום? למי אכפת ממך בכלל? אם לך לא אכפת - לאף אחד אחר לא יהיה. אבל לא אכפת. 

וטוב שצעקת עליי. הפסיכו אומר מילים קשות. הוא מכאיב לי מאוד. אומר לי דברים שלא אעז לחזור עליהם בפני אף אחד. הוא קשה איתי אבל גם זה לא חודר. כלום לא חודר אליי. אז צעקת עליי. האם משהו חילחל סוף סוף פנימה?

mellory - קשה מאוד. זה לא בהכרח הרצון למות. זה הרצון להפסיק את הכאב.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י