יש לי צרות של עשירים. באמת. אני לא מאמינה שאני מתלוננת על זה. אבל אני חייבת לשפוך.
החסך. המחסור. התסכול. הכאב. התאווה. התשוקה. הכל הרג אותי לאט לאט.
ורציתי להזדיין עם כל העולם. עם כל הגברים.
ורציתי עוד ועוד ועוד ועוד.
וחשבתי שפשוט יהיו לי סטוצים וזהו. וטעיתי. משום מה הגברים רוצים עוד ועוד. ורוצים להמשיך לראות אותי. ואני מוצאת את עצמי מתמרנת בין יותר מדי גברים. שוקעת בשקרים של עצמי. והצרות של העשירים זה שאין לי מספיק ימים או יותר נכון לילות בשבוע. ואין לי זמן לעצמי. ואני גמורה מהתמרונים ביניהם. מהחישובים - אני אהיה מחר איתו כי מחרתיים אני איתו. וזה היה נהדר בהתחלה אבל עכשיו זה קשה. אני לא מחפשת אותם. חיפשתי בהתחלה. אחד. וזהו. השאר הגיעו אליי.
ממש אוי - אוי - אוי.
איזה גרועה את מרלין.
באמת את לא מרוצה מכלום. מה יהיה איתך בכלל?
ועכשיו. לפני שלושה חודשים הייתי מקנאה בי. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות איתם. אני חייבת להעיף חלק. אני גרועה בזה. צריכה ללמוד עוד מלא. לא מסוגלת לפגוע. וחשבתי שמחר אהיה עם אחד והיום פשוט אנוח אבל אחר יצר קשר ועכשיו אני בבעיה. בקיצור אני מגעילה את עצמי מהתלונות שלי על עצמי.
איכס
