בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 16 ביוני 2014 בשעה 21:23

בהחלה היססתי ואחר כך נכנסתי בכל הכוח ובשיא המהירות לעולם הסקס שכל כך התגעגעתי אליו. ואני מוצאת את עצמי בלי אנרגיות. כל הגברים האלה מתישים אותי. אוהבת אותם ושונאת אותם. יצאתי ממערכת יחסים אחת וארוכה כל כך ונכנסתי לכמה מערכות יחסים אחת אחרי השנייה, ואני גמורה. חיפשתי נטו סקס וגיליתי שלרוב אין דבר כזה. זה לא יכול להיות גם - אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. לא חשבתי. זו האמת. הגוף דרש - הגוף קיבל ובדרך שכחתי את האופי שלי. אני לא יכולה להיות כמו הגברים האלה שמזיינים כל פעם מישהי ועוברים הלאה. זה לא אני. אני נקשרת מהר. אני דואגת להם. אני לא רוצה לפגוע בהם. אני אוהבת אותם על איך שהם גורמים לי להרגיש.

אין דבר כזה כי מפגש בין שני בני אדם זו מערכת יחסים כזו או אחרת אבל זו מערכת יחסים לכל דבר. ואין בי כוחות. ואולי זה פשוט יום כזה שבו העצב קצת משתלט עליי ומשכיח את הגאווה ואת החופש שיש לי עכשיו להיות מי שאני באמת.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י