צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

After hours activities

מה שלמדתי, מה שאלמד.
מה שחשבתי שאני יודע ומה שלא.
לפני 11 שנים. 25 בינואר 2013 בשעה 12:59

הנה חוויה שלא ציפיתי שתקרה לי.

פתחתי. כתבתי. התקשרתי התקשרה. 

הייתה כימיה טובה כזו. מרגיעה ועדיין עם מתח כלשהו.

הפגישה היתה ספונטאנית - כזו שאמורים לספר עליה בחיוך לחברים ואולי גם לשארים.

פתאום יצא ממנה משהו שעוד לא ראיתי בבחורה - מן מלח שיכור. אלים ועצבני. מכאיב. פוגע....

השאירה בי סימנים.

מודה. נבהלתי.

בכזו סיטואציה עוד לא הייתי. ניסיתי לפתור את זה בדרכים שידעתי ונכשלתי כישלון חרוץ.

איבדתי אותה. חבל.

phenix​(אחרת) - אם אתה מרגיש פספוס אולי שווה בכל זאת
דווקא עכשיו כשעבר לא מעט זמן
לבדוק אם ניתן לגשר על הפער
אולי עכשיו שווה להתגבר על הפחד
על הבהלה ולגלות אותה מחדש
לפני 11 שנים
jaro​(שולט) - היי פניקס, תודה על התגובה האינטליגנטית והרגישה.
אני מודה שאני מפחד לגשת. גם מבחינת הזמן שעבר והטקסטים שקראתי ממנה (כי לא התאפקתי ועקבתי) היא לא התמתנה והטירוף רק מסתחרר מעלה מעלה.
לרגישות יש מחיר.
לפני 11 שנים
phenix​(אחרת) - מהמקום הקטן והפנימי שאני באה ממנו אני נוטה להאמין כי יש דברים ששווה להילחם עליהם.

בתור מי שוויתרו עליה לא מעט פעמים בחיי מסיבות כאלה ואחרות והאמת שאפילו ממש לאחרונה, הייתי רוצה למצוא את זה שילחם עליי, את זה שלא יוותר רק כי קשה או מביך.
זה משהו שאנשים בעיני לא מבינים ואולי אם היו מבינים אחוז המתגרשים היה קטן משמעותית.

אהבה היא לא נטולת קשיים, למעשה זו ההתגברות על הקשיים שגורמת לך להעריך אותה ואת יופיה.

אם בעינייך נשאר בה קמצוץ מהבחורה שאהבת אז אולי...

לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י