לפני 4 חודשים. יום רביעי, 29 באוקטובר 2025 בשעה 10:57
היא כותבת:
ידיך - אני זוכרת אותן כמו שזוכרים את הגשם הראשון.
הן דיברו אליי בשפה שאין לה מילים,
בשפה של אדמה וברזל ורעם.
אתה נכנס לחדר כמו הים הנכנס אל החוף
בלי להתנצל, בלי לבקש רשות.
ואני? אני החול שמתמסר למים,
שמתעצב מחדש בכל גל.
יש בך משהו קדום, משהו שיודע.
משהו שגורם לי להיות פחות זהירה,
פחות חכמה,
יותר אני.
תגיד לי, האם אתה מרגיש את זה?
את המתח הזה שנמתח בינינו כמו חוט כינור,
שמחכה שמישהו יגע בו
ויוציא ממנו צליל.
אני לא מבקשת ממך לנשוב כמו הרוחות.
אני מבקשת ממך את הסערה.
באהבה שאינה סולחת,
היא...
*בהשראת פאבלו נרודה