לכל אחד יש צד שהוא אוהב בעצמו יותר.
אני למשל אף פעם לא אהיה מסוגלת להצטלם עם 'פרצוף דג' לפייסבוק, למרות שזה פופולרי. לעומת זאת, יש בנות שמעלות תמונות כאלה ואני ממש אוהבת איך שזה נראה עליהן.
נגיד שמכירים מישהו ורוצים לקבוע להיפגש, כל צד ישב במקום שלדעתו הוא מחמיא לו יותר. אני למשל אוהבת לשבת לצד ולא מול.
אז הנה סיפור שיכול אולי לשפוך אור על הנושא הזה...
"אז נו אז מתי נפגשים?" הוא רוצה לזרז ת'עניינים והיא, לא כל כך בא לה. יש לה ספקות לגבי אמיתות התוכן של הבנאדם וכשיש ספק אז משחקים קצת משחקים. "המממ לא יודעת, נראה.." מהססת "מה כבר יכול להיות, שמעת פעם על מישהי שהתאכזבה מבחור עם גומות?" הוא בטוח בעצמו ועליה זה לא עושה רושם "אולי זה לא זמן טוב" היא מנסה לא להכנס למקות של 'לפתוח' את התחושה שלה על זה שכולו שוויץ אחד גדול ואין הרבה על מה. "כל זמן הוא זמן טוב, אל תהי כבדה, קדימה...מתי מחר? היום??" הוא לוחץ "אגיד לך את האמת..." נשברה, היא תגיד לו הכל וזהו "לא מרגישה שאתה באנדם אמיתי, נשמע שאתה מסתיר הרבה דברים" זהו...נושמת לרווחה "מה יש לי להסתיר...?! הכי אמיתי איתך" הוא כאילו נפגע "יותר מזה, אני ממש פתוח איתך, נח לי לדבר על הכל אבל אני מת מת לפגוש אותך" היא מרגישה שבדגש הוא על הפגישה ולא על הפתיחות שלו....חושבת....חושבת..."יודע מה? בוא נעשה עסק" הראש שלה עובד "עסק? בואי נו, אני אוהב עסקים. איזה עסק?" שוויצר..."ניפגש" היא אומרת "או..." הוא מרוצה "רגע...ומה העסק?" פספס משהו "אנחנו ניפגש אצלך, שנינו נתפשט וככה הדייט הזה יתנהל. נדבר, נשתה, נסתכל...אבל בלי לגעת" האמת שזו גם היתה סוג של פנטזיה שלה "רעיון מצוין" הוא אומר ומיד מוסיף "אבל לא יודע....זאת מלכודת" הוא נשמע מהוסס "למה מלכודת?" היא לא מבינה "כי תשומת הלב שלי תהיה לכיוונים אחרים ולא אוכל להתמקד בשיחה" הוא מנסה "נו באמת..." "טוב תני לי לחשוב על זה. אני לא יודע אם אני מסוגל ואני לא רוצה להגיד לך שכן והלכה למעשה להראות שלא" הוא משדר ניסיון להראות שהוא אמין "אוקיי...אז תחשוב"
אחרי כמה ימים הוא שוב יוצר קשר "שמעי, באמת שעשית עלי רושם של בנאדם אמיתי ורציני, אולי קצת נבהלתי מהישירות שלך, אבל יודעת מה? אני מוכן" נשמע טוב..."מתי?" היא תכליתית "היום?" "היום זה יהיה".
היא נכנסה לדירה ונדהמה לראות בחור מהמם ביופיו, גבוה חתיכי, לבוש בטוב טעם והיא התחילה לאהוב את הרעיון שהיא הגיעה. אחרי המבוכה הראשונית הם התישבו בספה ובלי לדבר כל אחד מהם השיל מעליו את כל פרטי הלבוש, הכל. בתחילה, היו נבוכים מדי כדי 'להציץ' לעבר כל הגוף, אז דיברו והביטו פנים לפנים. "אז מה תשתי?" הוא מחייך נבוך מעט "מה יש לך טעים?" היא נבוכה בעצמה אבל מרגישה יותר יציבה כי המבוכה שלו מטשטשת את שלה "יש שוקו טעים" הוא צוחק היא מחייכת ונשארת להביט עליו "הא יש גם וודקה אם בא לך טעים כזה" הוא כאילו נזכר "סבבה" קצת להוריד את המתח. הוא פנה למטבח להכין את המשקאות והיא עקבה אחריו במבטה "אל תסתכלי לי על התחת" הוא צוחק והיא במקום להגיב קמה והולכת אחריו למטבח וכאילו שאין כלום שונה היא עומדת לידו בזמן שהוא מוזג ואומרת לו ש "וואוו אני אוהבת את המטבח שלך, אתה מבשל?" ומאותו רגע מתחילה להתנהל שיחה ערה שנמשכת גם בדרך לסלון ואז במקרה יצא שהיא מסתכלת לעבר פלג גופו התחתון (יותר נכון האמצעי) והיא מבינה שהוא מגורה אבל אוי.....יש לו קטן. הם מתישבים ומתפתחת שיחה פתוח שבה כל אחד מספר דברים על עצמו והיו שם גם חשיפות מדהימות שלו כאילו רק חיכה להיפתח ולאחר כשעתיים של שיחה, שאלה "אתה רוצה שנתלבש?" כשראתה שהוא מגורה מדי ומתחיל לגעת 'במקרה' ברגל שלה והוא ענה לה "הה...קטן עלי..."
