"כשי ומדדי, ניראה לי שאת לא יודעת את המידה המדוקית שלך, אבל העין שלי לעולם לא טעתה" כך אמרה המוכרת לסיגל בחנות להלבשה תחתונה.
סיגל חייכה, קצת מבויישת...אחרי הכל, איזו אישה לא יודעת את גודל החזיה שלה?!
היא אספה את שלושת הדוגמאות שהמוכרת בחרה לה.
אחת אדומה, מתחרה, היא כבר יודעת שהיא לא אוהבת אותה. תחרה לא נעימה לה על החזה.
אחת שחורה עם פסים דקים דקים באפור, מרופדת מספיק, אותה היא הכי אוהבת לדעתה.
ואחת בגוון לילך, עשויה משי, ללא ריפוד. 'עם כל הכבוד, החזיה הזו מהממת, אבל אני חייבת משהו מגדיל' חשבה לעצמה בדרכה לתא ההלבשה.
היא פשטה את החולצה ואז את החזיה ומדדה את האדומה.
כמו שידעה, היא לא אהבה, החזה שלה ניראה שפיצי מדי והפוש אפ גבוה מדי, מצמיד לה את השדיים וזה ניראה ממש גרוע.
היא הורידה והחליפה לזו בגוון הלילך...
"נו? מסתדרת?" היא שומעת את המוכרת מעבר לוילון
"כן כן תודה" שלפה ישר באי נוחות כשהבחינה שהוילון נפתח
עכשיו היא מסמיקה, היא לא אוהבת שנכנסים לה לתא ההלבשה.
"אוי מתוקה, אין פה אף אחד" אמרה המוכרת החביבה "וגם...מה שיש לך..." היא אוחזת את שדיה "גם לי יש" מחייכת אל תוך עיניה.
סיגל לא הצליחה לנשום...היא נבוכה...
"אני...אני פשוט אוהבת להיות לבד בתא ההלבשה" אמרה לבסוף
המוכרת חייכה במתיקות ואף קרצה קלות "מאמי...זה לא תא הלבשה" היא סוגרת את הוילון "זה תא מדידה ואני כאן כדי למדוד לך"
"למדוד לי?" סיגל החוירה
"כן מאמי, אמרתי לך שאני לעולם לא טועה" אמרה תוך כדי שחופנת את שדיה של סיגל ומסדרת אותם יפה בתוך החזיה "עכשיו תסתכלי"
אמרה וסובבה אותה למראה "תראי את החזה שלך בתוך החזיה"
סיגל אהבה את מה שראתה, מראה טבעי, לא מגדיל ולא מקטין, חייכה...
"נו...אני רואה שאת מרוצה" אמרה המוכרת "עכשיו נמדוד תחתונים מתאימים...?"