לפני 11 שנים. 14 באפריל 2013 בשעה 15:34
יום חסר אנרגיות...
ההבנה הזו שבמקום בו אין עצב גם אין שמחה, עוזרת לעבור עוד יום עוד שנה בלי האהובים לנו...
כל פעם שאני עושה משהו 'פושע' אני שואלת את עצמי מי שם למעלה רואה ומעניין גם מה הוא חושב,
היינו ילדים כשאיבדנו אותו, בני 19...מה ידענו חוץ מלהתמזמז בחדרי מדרגות....
בטח הוא צוחק עלי או אפילו חושב לעצמו "את יכולה יותר טוב מזה"...
אני בטוחה שאם חייו לא היו נגמרים שם בקרב, היינו מחליפים חוויות....כבר אז סיפרתי לו הכל.
אם העולם ההוא קיים, ודאי עוד ניפגש ואז אני בטוחה שאתרברב מולו "עשיתי כך וכך" והוא בטוח יסתום לי ת'פה ויגיד "חכמה בלילה, אם אני הייתי חי....הייתי מראה לך אבק..."
זוכרת תמיד ומתגעגעת מלא...
