סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

“A new Breath Of Trust“

"נשימה חדשה של אמון"
לפני 7 שנים. 3 ביולי 2017 בשעה 20:47

היום חברה לעבודה שאלה אותי בפעם השניה השבוע " מה יש לך? את עוברת משהו? שאת מאושרת רואים".

היום הרופאה שאלה אותי... "את מאושרת?".  למה היא שאלה אותי בכלל? כנראה שאני כבויה.

לקח לי זמן להגיב... "אההה אההה כן", עניתי.

אז אני בזוגיות ואנחנו אוהבים; אך המורכבות היא אין סופית, בזוגיות, כלכלית, משפחתיות ובכל תרחיש שרק אפשר לדמיין. "

שנה של מגורים משותפים יחד, עייפות נפשית של 10 שנים.

אז האם אני מאושרת?  אההה אההה... על כך עדין קשה לי לענות. 

במורד הגרון מתחלקת מועקה... 

 

 

לפני 8 שנים. 30 ביולי 2016 בשעה 20:50

עכשיו יש בתוכי רייקנות.

שנשארה ממה שכבר לא היה בכוחי לספוג.

שוב הרסתי את המסיבה.

אין בי כח להסביר מחדש, 

אף פעם ההסבר לא יוצא כפי שתכננתי, 

כתבתי, שיננתי, שכנעתי את עצמי.

ועכשיו לא יוצא שום דבר ברור.

הכל בליל מקושקש שזקוק לקלינאי תקשורת.

יש לי ערפול בראש, 

אם ניסתם להבין משהו... 

זאת לא בדיוק היתה כוונתי.

הוצאתי את הריקנות על הכתב. 

שבוע טוב.

 

 

לפני 8 שנים. 16 במאי 2016 בשעה 18:06

אלו הימים שמביאים אותי לכאן, לכלוב, לאתר, לסטיות, להבין שרק כאן הנפש רגועה, חוזרת הביתה, רוצה שיבינו אותה, מרגישה שלמה.

שהערב מגיע, שמחשיך בחוץ, שהגוף נרגע ממרתון החיים, שהכל טבעי ללא צבעים, איפור ותכשיטים, הבגדים מתחלפים בקלילות, פשטות. 

אני נכנסת לחפש כאן נחמה. 

מרגישה את גופי על אופנוע כבד בכביש מהיר.

אדרנלין מטורף שמביא איתו כמויות של רוגע. 

לאסי שובי הביתה. 

לפני 8 שנים. 20 באפריל 2016 בשעה 19:43

בא לי לברוח מעצמי בעיקר.

להעלם,

לצעוק..

להפסיק להרגיש,

למחוק,

לישון,

להפסיק לדמוע

עייפה מידי,

רוצה שקט... 

ולקום ליום חדש.

 

במהירות אני בונה חומות!!

עכשיו יהיה קשה לשבור אותן. 

משחררת אותך. 

אם תרצה תלך,  במידה ותבחר להשאר .. יהיה לך קשה לתקן, אם בכלל. 

לפני 8 שנים. 19 באפריל 2016 בשעה 19:56

רגש, רגיש, התרגשות...

כמה רגש יש לי אלייך?

מתרגשת כל פעם מחדש, איתך.

מרגישה שאני הולכת על חבל דק. 

האם הסיפור קצת רגיש?

מרגישה אותך כל הזמן. ..גם שאתה לא חושב ומאמין.

מרגש אותי לדעת שאתה מרגיש freedom.

כמה רגש צריך בכדי לשחרר.

 

 

לפני 8 שנים. 12 בפברואר 2016 בשעה 15:44

זה היום שבו החלטתי ,

לתת לך את כולי.

את נפשי הצמאה לך,

את גופי הכמהה למגע ידך.

למד אותי להתמסר בעוצמה שלא ידעתיי מיימי.

היום אתן לך את בתוליי, 

את מה שלא העזתי לבקש מאף אחד מלבדך.

היום אני שייכת לך.

כמה סימלי שהיום כולם חוגגים, אתה ואני נחגוג את ולנטיין דיי.

 

לפני 8 שנים. 11 בפברואר 2016 בשעה 14:12

זה כבר שלנו... כל הרגש הזה. 

לא יכולים להתכחש לתחושות, למערבולות הפנימיות, שעוטפות אותנו.

המון עוצמה וביטחון אני צריכה, בכדי להעביר את השליטה וההתמסרות שלי אליך.

רוצה להביט בעינייך המרגיעות, המסשנות אותי בלי לגעת. 

אני קשורה, חסרת אונים, מבולבלת, מתנשפת, מתגרה מהסיטואציה הכל כך עוצמתית. בה אתה משתף את הנשלטת החדשה, שבמשוואה ביננו אין לה כוח, אלא החפצה למטרה שלנו.

שנרגיש כמה חזק ועמוק אנחנו מחוברים.

רוצה לראות אותך, שולט מדהים שלי, איך אתה מושך בשיערה והופך אותה, מזיין אותה חזק בדוגי, מצליף בישבנה הסקסי.

מסקרן לראות את עיני הנשלטת הקטנה חרמניות, כל כך נהנות.

כמה מגרה לצפות בה סובלת בהנאה גמורה שאתה צובט בפטמות הקטנות שלה.

וכל זאת להתרגש מעוצמתך שאתה מביט בי בכל שלב, לא מוותר לי, לא מאפשר לי להשפיל מבט. חודר לתוך עיני ומרגיש כמה אני שלך. 

רוצה שתראה איך גופי רועד, עיני דומעות, ליבי מתמלא בעוצמות גבוהות של שחרור.

שאראה בעינייך את הדאגה, התשוקה, שארגיש איך אתה כל פעם מתאהב בי מחדש. 

בעודך מזיין את הנשלטת בכוס המלא מיצי חרמנות, שולף את איברך, מושך בשערי כלפי מעלה, מחדיר לי את הזין העטוף בנוזלים של הנשלטת, עמוק, מזיין לי את הפה ורגע לפני שאתה גומר, אתה מלקק לי את הדמעות מעיני וגומר לי בפה, פורק את כל התשוקה העוצמתית שליוותה את שנינו לתוכי.

אז שנינו נדע שהפעם התמסרתי כל כולי.

שלך.

 

לפני 8 שנים. 30 בינואר 2016 בשעה 20:26

היום ליווית אותי, בנסיעותיי הארוכות בכבישי הארץ.

מחשבות, תהיות, הבזקים מהסיטואציה אותה תיארת...

אותי, ערומה וחשופה, ככלבה מבויישת על ארבע,

צמודה לרגלייך, למגפייך, עם מבט מעריץ אל גופף החטוב, הגברי, המושלם,

רואה איך גבריותך המתפרצת מוציאה את השולט שבך, שתמיד קיים.

מביטה בעינייך העמוקות, שרואות את נשמתי

ומבקשת ש"תשחרר אותי".

הרי כולן בשבילך "נוף מתחלף".

כל כך קשה לי המחשבה, המילים לא יצאו מפי. 

אתה שולט בנשמתי, במוחי. 

כמו שאף אחד לפניך לא ידע.

מוצאת את עצמי מחכה לך, שתגיע שוב היום.

רוצה שתשחרר אותי, אך לא מצליחה לברוח.

חוששת לחזור על טעויות העבר.

ובלילה בלילה מרגישה "כלואה" באהבה.

מי יודע מי יודע.

 

לפני 8 שנים. 2 בדצמבר 2015 בשעה 22:32

הבוקר הקשבתי לשיר ש SIA חידשה... 

וחשבתי, איזה ביצוע נהדר, 

אשמח שאנשים נוספים יחשפו ויקשיבו לו .

ובנוסף, שיתפתי חברה טובה, על ביצוע המיוחד ששמעתי.

 

ותהיתי ביני לבין עצמי: האם יש סיבה להעלות שיר כזה?

מה הקשר לקליפורניה עכשיו?.

והערב אני רואה שקליפורניה בכותרות..

"מסע ירי בארה"ב, קליפורניה: שלושה בני אדם עם מסכות סקי ושכפ"צים פרצו למרכז שיקומי בסן ברנרדינו, פתחו בירי ללא הבחנה ונמלטו ברכב שטח שחור."

האמת, די נבהלתי.

כל כך עצוב... אך בכל זאת החלטתי להעלות את השיר.

בין כל הרוע שיש כעת מסביבנו ובעולמנו....

אולי קצת, טיפה של התנתקות והקשבה...

 

california dreaming בביצוע של SIA

במקור של Mamas & The Papas

 

לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2015 בשעה 13:35
 
הגעתי לכמה מסקנות ולמה פחות מתאים לי:  
 
רווקים, נשואים, גברים בכל סוג של מערכת יחסים (אפילו עם חיבה עזה לחתולה), 
פוליגמיים, צעירים (ממני), מתחלפים, נשלטים, נמוכים, מכוערים, ורטואליים, חסרי חוש הומור, 
מבקשים ממך לצלם תמונות ולשלוח (כי רק כך את תראי להם כמה את מתמסרת),
בכל משפט מצהירים - "שרק על כך את תענשי", "את זקוקה לי , אני יודע",
ו"את עוד תחזרי על 4" (מה אני רכב שטח?), 
אינו מבין מהי אישה (כמוני), שולטים דמיקולו, חיים בסרט, חיים באתר כל היום,
מעורבים בכל מה שמתרחש ב"קהילה"....
אה... ו "יעבור לך"... (לא, לא עובר לי בגרון).
 
 
אני בסה"כ ונילית,  שכנראה טעתה באתר שהיא נמצאת בו.
 
לפחות תהנו מהשיר המקסים של "טונה", גם זה יעבור...