לילה אחד מוטרף...

תעשה לי מה שאתה רוצה. אין גבולות. ככה היא אמרה לילה אחד הונילית שלי. ואני רציתי לעשות ולא עשיתי.

בואו נדייק. לא עשיתי את כל מה שרציתי לעשות. ידעתי שאני יכול ללכת איתה רחוק. לעוף איתה ביחד. ולא עפתי. עד היום אני לא יודע למה. ואולי אשה שמוציאה משפט כזה היא לא ונילית. ואולי החלוקה לנשים וניליות ובדסמיות לא תמיד עובדת. עד היום לא יודע לאיזה קטגוריה להכניס אותה.

שיער בהיר, עיניים ירוקות, פנים עדינות. קומפקטית. קלילה. כשהייתי נצמד אליה במועדון הייתי יכול להרים אותה בקלות עם יד אחת. כוסית. רגלים יפות, בטן שטוחה, חזה קטן אבל יפה. ותחת מושלם.

נלחמת עם החיים. כלום לא בא לה בקלות. כל כך צעירה וכבר עברה כל כך הרבה. נלחמת להיות מאושרת. נלחמת לאהוב.   

אשה של ניגודים. גם ילדה וגם אשה. גם רכה וגם קשה. כנועה אבל מתקשה לשחרר שליטה. ונילית ובדסמית... נכנסת לכלוב, אבל רק צופה... לעיתים צריכה סשן קשה, להיות מושפלת, לכאוב. אוהבת את הכאב. צריכה להרגיש זונה. שמשתמשים בה לסיפוק צרכים. ולעיתים מחפשת את הקרבה. את המגע הרך. את המבט בעיניים . את הסקס הרומנטי.

בזיונים הרומנטיים קיבלתי ממנה ציון עובר בלבד. תמיד הרגישה שלא הייתי איתה שם עד הסוף. רצתה יותר. ואני לא יכולתי לתת.

יותר מפעם היא נפגעה ממני קשות והלכה. אחר כך חזרה רק כדי להפגע שוב. לא כי רציתי לפגוע אלא מתוך הבלבול שלי. אשה של ניגודים...

היום היא במקום אחר. טוב יותר. שלם יותר. החיים עוד מכינים לה הפתעות אבל היא גדלה איתן.

ואני רק נזכר מדי פעם שהונילית שלי אמרה לי לילה אחד, תעשה לי מה שאתה רוצה. אין גבולות. ואני רציתי לעשות ולא עשיתי...