התגרשתי לפני כמעט שנתיים... אחרי שבמשך 10 שנים לא ידעתי משהו אחר מלבד מערכות יחסים. לא ידעתי מי היא האני הלא זוגית. שכחתי איך היא אני שהיא לא חצי ממשהו.
אני לא אשקר. אני אוהבת להיות שלם לבדי. אני לומדת על עצמי ומוצאת את השלווה בלהיות אנוכית.
אבל משהו חסר לי, חסר לי משהו... אני שלם, בלי שלם לאהוב, להתמסר אליו.
אז נכון, אני יותר בררנית, יותר פחדנית, יותר דעתנית. ואולי אני בונה לעצמי אותו בראש והוא בכלל לא מציאותי.
הגבר הדומיננטי הזה שהוא גם רך ורגיש. אולי הוא פה? ואולי אני מטומטמת שאני בכלל מקווה להכיר פה מישהו שיענה על הרצון הזה שלי לאהוב ולהיות נאהבת.
יש לי תחושה שיש כאן בחורים שיכולים לעניין אותי מבחינה אינטלקטואלית, אבל פה זה הקן לכל אלה שהסתבכו בתוך עצמם ...ואלי גם אני מסובכת בתוך עצמי.
אבל יש לי מה לתת, אני נורמאלית :), עובדת קשה, רצינית, משכילה, שאפתנית, בעלת יכולות ריגשיות גבוהות. ואני גם לא מכוערת. אני בסה"כ רוצה מערכת יחסים של אהבה עם טוויסט כי אני מאמינה שככה היא תשרוד יותר זמן אצלי, האהבה.
דווקא במקום הכל כך מיני הזה, מקום שבו הסקס הוא כרטיס הביקור, מקום שבו בחורה יכולה לקרוא לעצמה סינדרום הנאנסת רק כדי לעורר דיון. אני מוצאת את עצמי נרגעת, מניחה את הסקס בצד ומתרכזת בשאר. הסקס פה הוא מובן מאליו. פה, הלבידו החזק שלי הוא מובן וברור. אז אולי זה המקום להתעסק בכל השאר?!
בגלל זה אני פה. אז איפה אתה? הנורמאלי עם הטוויסט? אולי הטוויסט שלך ישלים את שלי. ואולי הם יצרו הרמוניה ביחד? אבל בשאר הזמן... אולי תהיה נורמאלי ביחד איתי?
