פלא, צלקות הן סקסיות, היא אומרת.
אם כך יקירתי, אני נוטף סקס.
אתה נוטף סקס גם בלי קשר.
אוישששש, תמשיכי.
בתור ילד שובב, חייל, לוחם, שהתפתח לגבר חובב ספורט, אני מלא בהן.
מהרגע שנפצעת, התהליך הוא פשוט, יש לנקות את הפצע, כדי שלא יזדהם, לחבוש, לפעמים לתפור, אם זה שבר, לגבס, או אפילו ניתוח ואז לאט לאט מחלימים ונשארת רק הצלקת, כמזכרת.
כל בר דעת יודע, שכדי שהפצע יגליד, אסור לתת לו להיפתח שוב ובטח שאסור לגרד, או לחטט.
לא סתם כלבים וחתולים לאחר ניתוח, מסתובבים עם צווארון ונראים כמו מנורה.
אני אוהב את הצלקות הגופניות שלי, אוהב כל אחת מהן, הן מזכירות לי כמה אני חזק יותר אחרי כל פציעה.
כי רגע אחרי שנפצעתי, אני קם, שוכח מהסיבה וחושב רק איך להחלים.
אבל משום מה, כשזה מגיע לצלקות נפשיות, הרבה נשים, לא מבינות את העיקרון, הן חופרות ומתגרדות, נפצעות מחדש, מניחות לפצע להזדהם ואפילו מדממות מחדש.
אם גבר בעברך, עזב אותך/ויתר עלייך/זרק אותך ,את יודעת היטב שהוא לא בשבילך, אבל במקום להסתכל קדימה, את חושבת עליו כל הזמן, או אפילו יותר גרוע, נשארת איתו בקשר, יש לי חדשות בשבילך עלמתי, הפצע לא יגליד, הוא לא יתאחה ואת לא תוכלי להחלים.
אני מכיר נשים שמדממות כבר שנה, חמש, עשר ואפילו יותר שנים, כי הן מעולם לא טרחו לנקות את הפצע (לנתק קשר), לאחות אותו (להפיק לקחים ולשכוח), הן פשוט מחטטות בו בלי סוף (מקוות, עונות למסרים באמצע הלילה, מסתפקות ברסיסים של תשומת לב).
אם הגבר מודע להשפעה עלייך והוא עדיין שומר איתך על קשר, הוא לא שונה בהרבה מחיידק, הוא מזהם לך את הפצע בכוונה, כדי שלא תירפאי ממנו!
או בקצרה:
"צלקות הן סקסיות, פצעים פתוחים , הרבה פחות! סלקי את החיידק ותני לפצע להתאחות, אחרת, את תמשיכי לדמם, ותיעזבי לאנחות!"
אבל פלא, איך אני מתגברת עליו?
זה פשוט יקירתי, את רק צריכה לרצות.
אולי תיתן לי כמה טיפים?
נחשוב עלייך, אולי בפוסט הבא.