מה הפלא?

סטטיסטית, מה לעשות, רוב האנשים מתנהגים לפי נורמות, הולכים בתלם.

קחי לדוגמא את החיזור.

במציאות כמו בסרטים, הגבר מחזר אחרי אישה חדשה ומשקיע בה כל מה שהוא רק יכול, עד לרגע שהיא נכבשת ואז, הכביש סלול, נגמרה העבודה.

הסרט כמעט תמיד נגמר בסקס הראשון, או בחתונה.

איפה תשומת הלב האמיתית, ביום רגיל, כיצד הוא מראה לך שאת שלו, שאת הפרח הכי יפה בגן, שאת האישה שאליה הוא תמיד ירצה לחזור?

בעיניי, זה אבסורד.

ראיתן פעם גנן, שזורע, מטפל, משקה ואז בפריחה הראשונה עוקר?

בגנים היפים בעולם, נמצאים צמחים עתיקים, כאלה שהשקיעו בהם מאות בשנים, רק עצים שכאלה, פורחים באמת.

החיזור האמיתי, מגיע אחרי שנכבשת, אחרי שאת פתוחה לפניו, אחרי הסימון, ההכנעה, הסימנים, הבגדים הפזורים ונוזלי הגוף שנקווים על גופך.

טיפ קטן, תעדיפי גבר שמחזר, אחרי שהוא גומר.

יש מכנה אחד משותף, לכל מה שמצחיק , מפחיד, או מרתק אותנו.

גורם ההפתעה.

לא נצחק מבדיחה, אם הסוף ידוע, לא נפחד מסרט אם נדע את הסוף, וגם הפעילות הכי מרתקת בעולם, אם תחזור על עצמה, תהפוך למשעממת.

האחראי לגורם ההפתעה הוא הדמיון.

אם אתה משועמם, הבעיה היא אצלך.

כשיש דמיון, לא חסר כלום, החיפושים הסתיימו.

גם מהחומרים הכי דלים, אפשר לבנות ארמון (הפירמידות עשויות במקור בטיט), מהקרקע הכי שוממה אפשר להצמיח גן נפלא (גני וורסאי הוקמו באזור צחיח)  ואת האישה הכי קרירה, אפשר להפוך לחתלתולה חסרת שובע.

מבינה אותי או שהפוסט, יורד ל"דמיון"?

אמא"ת- ארוך מדי, אל תקראי.

מודה, אני סוטה.

קורא ספרים, כאלה עטופים, מלאים בדפים.

(הזהרתי מראש, הפוסט הזה הוא לא לבעלות לב חלש, לא להקיא לי בבלוג).

הכל התחיל במורה, של כיתה א' שזיהתה שאני ילד נמרץ (על גבול כל המורות שונאות אותי, אבל הציונים והמחנכת לא אפשרו להעיף אותי, עד היום יש מורות שאם יזכרו בי, זיעה קרה תזחל במורד גבן, גם מנהלת אחת, אבל זה לא קשור( זה כבר סיפור אחר לגמרי, שם, היא הייתה קשורה))

ובמקום ריטלין שלא היה קיים אז, נתנה לי ספר, מאז לא עצרתי.

בכל מקרה, שימו אותי בחנות ספרים ואני כמו נשלטת בחנות קולרים, קונה ספרים במשקל.

לוקח ספר, קורא את העטיפה, ומחליט אם לקחת או לא.

עד שגיליתי את רשת סיפור חוזר.

רשת שמעסיקה אנשים שונים, כאלה שמקומות עבודה רגילים לא יעסיקו.

בפעמים הראשונות, נכנסתי, בחרתי שלושה קילוגרם ספרים ויצאתי.

ואז הרגשתי, שהעובדים קצת מאוכזבים ממני, לא נזקקתי לעזרתם.

מאז, כשאני מגיע לקנות, מגיע עם רשימה של ספרים שרוצה לקרוא ונותן להם לחפש אותם.

למי שמכיר, זו השיטה הכי לא יעילה למצוא שם משהו, בדרך כלל, על כל כותר, יש ארבעה שמשתתפים בחיפושים, לרוב הם לא מוצאים, אפילו אם הוא קיים.

אבל המאמץ הגדול שלהם, תחושת החשיבות שניכרת על פניהם, גם אותי צריכים, שווה כל רגע, אז אני מפנה לעצמי שעה ארוכה ומסרב לחפש לבד, שולח אותם למצוא וממתין בסבלנות, הרבה סבלנות.

אם קראת עד כאן ונותרת בחיים, אפילו אם לא תקראי, כנסי לאחד הסניפים, קחי איזה ספר, תעשי להם טוב, לא כל החיים הם אימפקט, אורגזמות וחינוך אנגלי.

ולמי שקצרה בכסף, העלות מגוחכת ואם תביאי ספרים ישנים, גם תקבלי הנחה בקניית ספרים מהחנות עצמה.

או בקצרה,

איך שלא תסתכלי על זה, גם אם את שוכנת בכלוב,

כ"כ קל לגרום לאדם אחר, להרגיש נחוץ, להרגיש חשוב.

זה נפלא:

אז מה אתה מחפש כאן בכלוב פלא? היא שואלת.

לא מחפש כלום, כשמתחשק לי משוטט כאן להנאתי, אוהב לקרוא לפעמים את האמת הפנימית של האנשים. 

לפעמים זה בין השורות, כי בינינו רוב האנשים בכלל, לא רק כאן, משקרים לעצמם, לא מתוך רוע, פשוט לא קל להתמודד עם האמת הפנימית. 

ממשיכה לתהות, אז אי אפשר למצוא כאן אהבה פלא? 

מניח שאפשר, אני עונה, אבל אם למצוא אהבה בכלל היום, זה כמו למצוא יהלום בערימה של בוץ. 

אז בכלוב, למצוא אהבה, זה כמו למצוא יהלום בשדה מוקשים. 

אין שום קשר לשיר.

1. יום ראשון: פותחת כרטיס וכותבת: צעדים ראשונים בכלוב, מתרגשת לקחת חלק בעולם המופלא הזה, תהיו נחמדים.

2. יומיים אח"כ: תיבת ההודעות שלי מוצפת, מנסה לחזור לכולכם.

3. עוד יומיים חולפים: בבקשה שימו לב לגבולות שלי, מי שלא מתאים שלא יפנה.

4. אחרי שבוע: מי שיפנה ייחסם! גברים לא לפנות! נשים, אתן תמיד מוזמנות.

5. אחרי חודש: כאן רק כדי לקרוא ולכתוב, כל מי שיפנה ייחסם, תמותו!

זה צריך להיות הלוגו של הכלוב:

איך להפוך חתולה חושנית לכלבה מרשעת, תוך חודש, תוצאות מובטחות!

עזבו הכל, לכו לרקוד:

לכולנו יש פחדים.

רובנו, מתרחקים ככל האפשר כשנתקלים חזיתית בפחד.

אם את מפחדת מעכבישים או חרקים, ותגלי אחד באמצע הלילה, יש לי תחושה שעד שהוא לא יעלם, תעדיפי לישון במקום אחר.

אולי אפילו שברת אצבע או רגל, בקפיצה, אם הוא הפתיע אותך.

המיעוט שבנו, כשהוא מבין שהפחד מגביל אותו, מחפש איך להתמודד, להילחם ולהגיע למצב שבו הוא הכניע את הפחד.

בינינו, תגובה כזו כשלעצמה, מפחידה ולא קלה.

אבל גם בין האמיצים האלה, רק מיעוט קטן, ילחם בפחד הכי גדול שקיים, לדעתי,

הפחד מהאושר.

אז כמה מאושרים את מכירה?

יכול להיות שזה קשור?

פלא, אתה מאהב טוב? היא שואלת.

לא.

רגע, אתה מודה שאתה מאהב גרוע?

ממש לא, נראה לך?

אוףף איתך, שוב תשובה לא ברורה?

החיים לא ברורים ילדונת.

זוכרת שלמדת לנגן בחליל כשהיית ילדה? אפילו היית בלהקה, ניגנתם בחו"ל.

נו, מה הקשר?

אם למדת לנגן בחליל, זה אומר שאת יכולה לתופף? גיטרה בס? נבל? צ'לו?

ברור שלא.

הנה התשובה שלך.

אפילו אם אתה המאהב הכי טוב של אישה אחת, אין לזה שום קשר לאישה הבאה.

כדי לאהוב אישה ולספק אותה, אתה צריך להכיר אותה לעומק, הריגוש עם אישה, מתחיל הרבה לפני המגע, משחק הגירוי הוא במוח, איך אתה מדבר איתה, על מה אתה גורם לה לחשוב, מה היא מדמיינת, איך אתה מפתה אותה, כל אישה היא עולם אחר לחלוטין.

מה שמטריף אישה אחת, יכול להגעיל אחרת.

וזה עוד לפני שדיברנו על מגע, הכפתורים שלה, אלה שמוציאים ממנה צלילים, אלה שהיא מכירה ואלה שעדיין חבויים בה.

אז לא, אני לא מאהב טוב של כל אישה, אבל אם ארצה לאהוב אותה ולהשקיע בה, אלמד איך להיות המאהב הכי טוב שהיה לה.

או בקצרה:

אין מאהב טוב,

יש גבר שרוצה אישה, לומד אותה ואז מספק אותה, אך לשם כך, הוא צריך לאהוב.

שיר שנזכרתי בו היום:

פלא, אני מנסה למצוא אהבה חדשה.

בהצלחה, רגע, את לא משתוללת עם X??

כן, הוא יזיז, מה הקשר? היא שואלת.

צוחק בקול.

מה עכשיו פלא?

הצחקת אותי, את "הראשונה" שמנסה לאכול עוגה שלמה, מלאה בקצפת ושוקולד מעל ולרדת במשקל.

מוכן להמר שלא תצליחי.

למה אתה כל כך בטוח? 

את מנשנשת כשבא לך, את לא רעבה, לא תשקיעי בחיפוש.

וגם אם תמצאי מישהו מעניין, (שכנראה שהרבה אינטיליגנציה רגשית אין לו ולא יבין שמישהו אחר מטפל בצרכים שלך) איזה סיכוי יש לו להגיע איתך בסקס הראשון, אפילו בשני להתאמה המינית המספקת שיש לך, עם יזיז קבוע?

ראית יותר מדי סרטים הוליוודיים, כנראה שאת מאמינה לסצנות הסקס, בהן שני הגיבורים גומרים ביחד, במגע הראשון שלהם, תוך בערך שתי דקות.

אין בחיים גם וגם , תמשיכי עם היזיז, הוא ימלא לך שלושה חורים.

החור הרביעי, זה שבלב, כל עוד את איתו, ישאר, עם הזמן הוא יגדל לבור.

או בקצרה:

בחיים חייבים לבחור, או לשבוע לרגע ואז ליפול, או לעזוב הכל ולנסות לגדול.

היא: איך אני תמיד נופלת על הלוזרים האלה???

אני: פשוט מאוד, בגלל פרדוקס הנשלטת.

היא: בגלל מה??? שוב המצאת מושג פלא?

אני: לא המצאתי, רק נתתי לו שם.

תחשבי, למה את כל כך צריכה להיות נשלטת?

כי את מסתובבת כל היום, כשמחשבות מטרידות את מוחך, לא מניחות לך לרגע אחד, מהרגע שפתחת את העיניים ועד לעצימתן, כל היום לבטים, התחבטויות, מליון ואחד נושאים שמטרידים אותך, בסוף היום מה את צריכה?

גבר שישאל אותך לאן הולכים? רוצה להיות איתי? איך את מרגישה? על מה את חושבת?

לא, את רוצה גבר שיקבע בשבילך, שיחליט לאן הולכים, מתי, מה תלבשי ויקח אותך כשהוא רוצה, בלי לשאול ובלי להתייעץ.

היא: אוקיי, עד כאן, כמו תמיד, אתה צודק פלא, אבל איפה הפרדוקס?

אני: את רוצה מישהו שייקח ממך את זכות הבחירה, אבל, את זו שצריכה לבחור אותו.

את שונאת בחירות, אבל את הבחירה הכי חשובה, רק את יכולה לעשות בשביל עצמך!

מבינה כמה הפרדוקס הזה משעשע???

אני מכיר אותך, את תמיד, אבל תמיד בוחרת גרוע, את צריכה גבר חכם שיכיל אותך, אבל מתאהבת בגבר בגלל קעקוע, שזה בדיוק כמו להחליט לקנות רכב, אבל במקום לבדוק ביצועים, נוחות או בטיחות, לבחור את הרכב האדום.

את צריכה גבר שירגש אותך, שיידע איך לראות מעבר למשחקים שלך, אבל בוחרת גבר לפי ה"מודל" הזה שיש לך בראש מאז היית קטנה וחלמת על חתונה, ואז מוצאת את עצמך משתעממת למוות בזמן שהוא נע קדימה ואחורה בתנוחה המסיונרית, היחידה שהוא יודע, לא שיש לך יותר מדי זמן להשתעמם, כמה אפשר להספיק בדקה וחצי?

יש לך אינטואיציה, אבל משום מה תמיד את מוצאת את עצמך הולכת נגדה ואז בוכה שלא הקשבת לה. 

או בקיצור:

"את מתה להידפק, ע"י גבר אמתי, אבל בוחרת תמיד בגבר הלא נכון ובוכה שנדפקת!"

היא: אוקיי, הבנתי, נכון, יש לך עצה איך לצאת מהמלכוד הזה?

אני: ברור, אולי בפוסט הבא.

תגגלי!

מה אני עובד אצלך???

אבל, אני יודע מה גורם לך לאהוב.

את אוהבת מישהו אחר, לא בגללו, את לא אוהבת אותו, את אוהבת את עצמך כשאת אתו, איך שהוא גורם לך להרגיש כלפי עצמך, בפנים.

בדיוק כמו סם, שמגרה אזורים במוח שגורמים לנו להרגיש טוב, הוא לא מביא כלום מעצמו, הוא פשוט מדגיש את מה שנפלא בנו.

אבל באהבה, כמו בסם, אם את לא יודעת להרגיש את האהבה הזו כלפי עצמך, את תמיד תצטרכי עזרה מבחוץ, באהבה, כמו בסם, תחפשי את המנה הקרובה, תהיי מוכנה לעשות הכל כדי להרגיש את ההיי הזה שוב, לשקר, לרמות, אפילו לגנוב, בדיוק כמו נרקומנית, את תחפשי את הריגוש בפינת רחוב זולה, רק כי הפנס שם דלוק ויש שם קצת אור.

לא יותר פשוט, ללמוד לאהוב את עצמך???

מבלי להזדקק, לסוחר, שינצל אותך, שמזהה שאת מכורה וישדר לך אהבה, לפעמים מהולה, במחירים מופקעים?

יש בעולם הרבה סוחרי אהבה, ככל שתעברי יותר מהם, את תגלי שהוורידים (לב) שלך, הרוסים יותר, שהדם (רגשות) שלך, מזוהם יותר ושהרבה פחות קל לך להיגמל (לאהוב את עצמך).

אבל, אם תלמדי לאהוב את עצמך כשאת לבד, להרגיש את אותן תחושות מבלי להזדקק למראה שמחזיק בן הזוג, אז תוכלי להגיע לזוגיות מתוך בחירה, לא מתוך צורך.

מסקנה:

"אהבה אמיתית, היא אהבה בין שני אנשים שאוהבים את עצמם מספיק, כדי לבחור זה בזה"

(פלא 2024)

מוגש לציבור כשירות, ע"י גבר שלא צריך אותך, מעדיף לבחור בך.

איך לומדים לאהוב את עצמנו?

אולי בפוסט אחר.