מה הפלא?

פלא, אני חושבת שאני שולטת, אני דומיננטית.

אני: צוחק בקול, ענק! אומר לה.

למה אתה צוחק? אני לא אישה חזקה?

אני: צוחק, כי אין באמת אישה כזו, אולי בתור משחק, אבל בואי, אישה מחפשת בגבר כוח, שלווה, ריסון, היא רוצה סלע, מכל הבחינות.

את מדמיינת את עצמך באמת חיה עם מישהו, חוזרת הביתה, בסערת רגשות, רוצה ניחומים, רוצה כתפיים רחבות, רוצה חיבוק עוטף, רוצה אותו קשה ואז הוא אומר לך:

כן, ממי, עבר עלייך יום נורא, אני מבין, אבל הרגע עשיתי חוקן, מתקדם אלייך על שש, כשהסטרפאון בפה שלו?

עוד לא פגשתי אישה, נשית כמובן, שלא רצתה בתוך תוכה להישלט.

כן פגשתי נשים, שהתייאשו מהגברים של היום, כי הגברים האמיתיים נכחדים.

או בקצרה:

"בתוך כל אישה חזקה, קשוחה, שקוראת לעצמה מלכה,

מסתתרת שיפחה שאיבדה את דרכה."

(פלא 2026).

השיר לא קשור, או שכן:

מודה, אוהב ללמוד שפות, מה לעשות, זה הצד החנוני שבי.

לומד לבד שתי שפות נוספות.

האמת, היתרון הכי גדול הוא כשמדברים לידך בשפה שאתה מכיר, אבל להם אין מושג שאתה מבין כמעט כל מילה.

אך יש שפה שאותה לצערי לא למדתי וכנראה גם לא אלמד.

לא יודע לדבר בשפת המוזיקה.

אז פשוט אוהב להקשיב.

הנה שתי דוגמאות מדהימות:

פלא, צלקות הן סקסיות, היא אומרת.
אם כך יקירתי, אני נוטף סקס.
אתה נוטף סקס גם בלי קשר.
אוישששש, תמשיכי.
 
בתור ילד שובב, חייל, לוחם, שהתפתח לגבר חובב ספורט, אני מלא בהן.
מהרגע שנפצעת, התהליך הוא פשוט, יש לנקות את הפצע, כדי שלא יזדהם, לחבוש, לפעמים לתפור, אם זה שבר, לגבס, או אפילו ניתוח ואז לאט לאט מחלימים ונשארת רק הצלקת, כמזכרת.
כל בר דעת יודע, שכדי שהפצע יגליד, אסור לתת לו להיפתח שוב ובטח שאסור לגרד, או לחטט.
לא סתם כלבים וחתולים לאחר ניתוח, מסתובבים עם צווארון ונראים כמו מנורה.
אני אוהב את הצלקות הגופניות שלי, אוהב כל אחת מהן, הן מזכירות לי כמה אני חזק יותר אחרי כל פציעה.
כי רגע אחרי שנפצעתי, אני קם, שוכח מהסיבה וחושב רק איך להחלים.
 
אבל משום מה, כשזה מגיע לצלקות נפשיות, הרבה נשים, לא מבינות את העיקרון, הן חופרות ומתגרדות, נפצעות מחדש, מניחות לפצע להזדהם ואפילו מדממות מחדש.
אם גבר בעברך, עזב אותך/ויתר עלייך/זרק אותך ,את יודעת היטב שהוא לא בשבילך, אבל במקום להסתכל קדימה, את חושבת עליו כל הזמן, או אפילו יותר גרוע, נשארת איתו בקשר, יש לי חדשות בשבילך עלמתי, הפצע לא יגליד, הוא לא יתאחה ואת לא תוכלי להחלים.
אני מכיר נשים שמדממות כבר שנה, חמש, עשר ואפילו יותר שנים, כי הן מעולם לא טרחו לנקות את הפצע (לנתק קשר), לאחות אותו (להפיק לקחים ולשכוח), הן פשוט מחטטות בו בלי סוף (מקוות, עונות למסרים באמצע הלילה, מסתפקות ברסיסים של תשומת לב).
 
אם הגבר מודע להשפעה עלייך והוא עדיין שומר איתך על קשר, הוא לא שונה בהרבה מחיידק, הוא מזהם לך את הפצע בכוונה, כדי שלא תירפאי ממנו!
 
או בקצרה:
"צלקות הן סקסיות, פצעים פתוחים , הרבה פחות! סלקי את החיידק ותני לפצע להתאחות, אחרת, את תמשיכי לדמם, ותיעזבי לאנחות!"

 
אבל פלא, איך אני מתגברת עליו?
זה פשוט יקירתי, את רק צריכה לרצות.
אולי תיתן לי כמה טיפים?
נחשוב עלייך, אולי בפוסט הבא.

פגשתי במסגרת הקריירה חלק מהאנשים הכי עשירים בארץ.

לחלקם יש יותר מיליוני דולרים מאשר פשפשים על חתולי הרחוב בכל תל אביב.

ויש דבר אחד משותף לכולם, ככל שיש להם יותר כסף, הם דואגים לו יותר, יודעים איפה מושקע כל דולר.

כל אחד והאהבות שלו.

משעשע אותי שאנשים צריכים הגדרות למה שקורה בדרך הכי טבעית.

ככל שאתה אוהב יותר, אכפת לך יותר, אתה רוצה לדעת בכל רגע, איפה נמצאת האהבה שלך.

אז כן, אולי זה לא בהגדרה, אבל אם אתה לא יודע איפה היא ועם מי, כנראה שלא מספיק אכפת לך.

אז תשאלי, אז מה ההבדל גבר אוהב לבין גבר קנאי.

שמים וארץ.

גבר אוהב, בטוח בעצמו, רוצה לדעת עלייך, כי את חשובה לו.

גבר קנאי, פועל מחוסר ביטחון, הוא מפחד שתמצאי טוב ממנו.

כן, אני יודע, עכשיו מתחשק לך לשאול, אז איך אני אדע להבדיל ביניהם?

מאוד פשוט, כשגבר קנאי מתעניין בך, את מפחדת, כי ביקור במיון הוא תמיד אופציה ברקע.

כשגבר אוהב מתעניין בך, את שמחה, כי העונש הכי גדול הוא שיום אחד הוא יפסיק.

יש גברים שמחפשים בתולות, כדי שלא תהיינה להן השוואה.

יש גברים שמחפשים נשים חלשות, כדי להראות חזקים.

יש גברים שיעדיפו אישה פחות משכילה, כדי להראות חכמים.

אישית, מעדיף אותך מנוסה, חזקה ומבריקה,

and let the games begin.

והפעם לגברים שבינינו.

יש שלוש דרכים לקבל דחייה מאישה:

הדרך הראשונה, נמצאת בכותרת.

הדרך השנייה היא לענות: את לא יודעת מה את מפסידה.

אם בחרת באחת משתי הדרכים האלה, הפסדת.

כשאתה עונה כך, בעצם נתת לה להגדיר את הערך שלך, הודית שהדחייה מפריעה לך, חשפת את הקלפים והם ממש לא טובים.

דחייה היא לא נעימה לרובנו, כמעט כולם מייחסים ערך לדעות של האחר עלינו, אבל אדם עם ביטחון עצמי אמיתי, הדחייה לא מזיזה לו בכלל, הוא יודע מה הוא שווה ואף אחד לא ייקח את הידיעה הזו ממנו, הוא בטוח בעצמו.

רגע לפני שדחתה אותך, אתה רצית להתקרב אליה וגם אם אתה בטוח שהיא מפסידה, זה לא עניינה, כל אחת והטעם שלה.

יש רק דרך אחת נכונה להגיב לדחייה:

הדרך השלישית:

אוקיי, הבנתי, נעמת לי, בהצלחה בהמשך.

גם אם אתה לא מרגיש כך, תזייף עד שזה יהפוך לאמיתי, ביטחון עצמי לא נבנה ביום, אבל אם תתנהג כך, אתה תרגיש הרבה יותר טוב בהמשך, מילה של פלא.

העולם מלא סתירות פנימיות

מי שיש לו כוח, לא ממהר לחשוף אותו.

מי שיש לו שכל, רוב הזמן שותק.

מי שיודע את האמת, לא ינסה לשכנע אותך.

מי שש לו ביטחון עצמי, לא צריך חיזוקים מבחוץ.

נקודה למחשבה.

כשאת צריכה עזרה, את לא יכולה לעזור לעצמך, אבל אי אפשר לעזור לך בלעדייך.

אדם לא יכול לעזור לעצמו, הוא נעול במוח שלו, הוא זקוק ליד מושטת אחרת, ידו של אדם שכבר עבר את הדרך.

כל ניסיונות העזרה החיצוניים, חסרי תועלת בלי המאמץ של האדם עצמו.

אל תחפשי מה שאת רוצה, חפשי מי שאת צריכה, בחני אותו, האם הוא עוזר לך לעזור לעצמך?

בהצלחה.

גיליתי בגינה חתולה קטנטנה ויפיפייה שככל הנראה סבלה מהתעללות.
 ובכן,

לאחר 3 חודשי האכלה ודאגה רציפים, הושגו ההתקדמויות הבאות:
1. היא נראית הרבה יותר טוב.
2. היא מרימה זנב בנוכחותי.
3. היא מתחככת בי.
4. אני צריך להזהר מאוד לא לדרוך עליה כי היא נצמדת אליי כשאני צועד.
5. השיחות בינינו הרבה יותר עמוקות.

בקיצור מצבה מיאווולה!

אני עוד אחזיר לגמרי את ביטחונה באדם!

למען הסר ספק, בחתולה ממין אנוש, אני נוהג אחרת לגמרי.

נניח שפגשת את גבר חלומותייך, הכל מושלם, מבט אחד ממנו ואת נוטפת, מכל הכיוונים, בדיוק כמו שאת אוהבת.

ואז אחרי מספר שניות, את שומעת אותו אומר בטלפון, לחבר: "כמה דקות חוזר אליך, נודר, אני יגיע הבית, אני יצלצל אליך".

היית רוצה בו?

היא הייתה מדהימה, עד ששמעתי אותה מדברת (אני והפטיש שלי לשפות, אוףףף).

רק אני חושב שבכל יום שעובר העולם נהיה קצת יותר משוגע?

שהמילה מונוגמיה נהייתה קללה?

שלהיות "סטרייט" זה הכי משעמם בעולם?

אולי רק אני, אבל כנראה שאני בסדר, העולם משוגע.

ועדיין חיבוק, מנצח את כל העולם בעיניי.