היא נחה עכשיו, עליי, גופה הקליל והקטן שרוע על גופי הגדול.
מתנשפת בכבדות, מיוזעת, ידיה משחקות בגופי, מציירות נגיעות.
איפה היית? התגעגעתי, הייתי זקוק לך
אתה יודע שאני מרחפת, אני לא רק שלך, ידעת זאת מאז ומתמיד, כ"כ הרבה תלויים בי, משתוקקים אלי, גם אם ארצה, לא אוכל להישאר, זה חזק ממני, זה הייעוד שלי
אז למה בכל זאת את חוזרת?
כי אתה עושה בי, חוקר בי, מפשיט אותי באמת, נוגע בכל איבריי, עומד על כל חולשותיי, שואף את כל בשמיי, מפתיע בי מחדש, איתך אני מרגישה מיוחדת באמת.
אם כך, מדוע את הולכת? למה שלא תיצמדי אליי לעד, נשיג את כל שנרצה ביחד, למה?
אתה לא תעמוד בזה, אתה חייב מנוחה, אני לא ניתנת להכלה.
וחוץ מזה, מדוע אתה כ"כ זקוק לי?
כי איתך, זו כל האמת, בלי חומות, בכל פעם את מגלה בי עוד מחוז בתולי.
ועכשיו היא כבר ליד היציאה, בשמלה קלילה, נשענת על הדלת
אם את הולכת- אל תחזרי!
הצחקת אותי, אתה לא יכול בלעדיי!
היא צודקת הכלבה,
אני אוהב שהיא נחה עליי, אלה הרגעים הכי פורים שלי
אוהב שהיא נחה עליי-
המוזה