סה"כ צעצוע.

https://youtube.com/shorts/2v2tn8X3VAk?feature=share4

לא הייתי פה תקופה. 

אני.

לא הייתי פה תקופה וחלקית, גם לא התגעגעתי. בכל פעם שקול מהעבר הגיע (בווטסאפ, בשיחה או בסתם במפגש אקראי) דחיתי בשיא הכוח, שיקרתי (באין יודעין) שזה חלק מהעבר, שהשתחררתי.

"אין צורך, תודה".

הבהרתי שאין לפנות אליי בשנית, שאני לא מעוניינת שדי.

אני עם עצמי הייתי דיי סגורה על העניין.

הרגשתי סוג של השלמה. "זה לא חייב להיות חלק ממני. מה ככ רע בווניליות? לא מספיק קשה למצוא זוגיות טובה? למה להקשות בכוח"?

בכל פעם שהקול הפנימי קרץ לי..  "רק להציץ, רק סאשן קטן.. רק סתם שצעצוע יגיע לנקות.."  ישר כיסיתי במליון שכבות טמאות של סיבות ללא ביסוס. שיפוט חיצוני, שיפוט פנימי. 

הצלחתי תקופה לא מבוטלת להאמין. יצאתי, ביליתי, הכרתי.. השתעממתי. כן, משהו בהחלט חסר.

כנראה טיימינג זה הכל אבל פתאום עניתי ופתאום לא נלחמתי. נכנסתי חזרה.  הכל או כלום. אם הכל אז בגדול.

הסופש הזה היה עמוס, גדוש.. אולי קצת יותר מידי.  תחושת הסתם והלמה...

כמו בכל פעם ..מחדש, כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים בחיפוש אחר המתוק הנוצץ שלי.. טועמת גם ממה שידוע לי שלא בשבילי, שוברת שיניים על לנסות להתאים, לנסות להגמיש את עצמי למען עצמי*

ולבסוף? .. יוצאת לא שבעה ועם כאב בטן.

למה אי אפשר לומר בצורה ברורה:

"למרות שאמרתי, בתכלס? אני חסר ניסיון" .."אני לא הולך על הברכיים", "אני מפחד מאגרסיביות", "אני מחפש רק ניוש"... "אני פשוט לא בשבילך שלמות".

יכל להחסך ממני.

#החיים_היו_יותר_פשוטים_בגיל_16

והעולם...

כמנהגו נוהג.

נ.ב _ בהחלט הפוסט הכי מבולגן שלי ever.. כנראה ששלמות תחיה עם חוסר השלמות.

*(עצמי? באמת?)

ועכשיו מה? מנקה בעצמי את הבית כי גירשתי עוד אחד..

עֲדַיִן לֹא מְבִינָה מָה הַהִגָּיוֹן בִּלְהֵרָטֵב מִמַּרְאֵה צַעֲצוּעַ שֶׁמְּלַקֵּק אֶת רִצְפַּת הַשֵּׁרוּתִים.

זֶה מֵעֵבֶר לִכְנִיעָה

#יש_בזה_משהו_כל_כך_יפה.

#אתה_מסקרן_אותי.

אוףףףףףף.

.

חדוות הכיבוש והצייד.

פרפורים.

פירורים.

שלדים.

.

בחורות טובות יודעות שכל אחת סוחבת איתה 

כל אחת סוחבת איתה

תיק קטן....

תיק .

תיק

.

תיק.

תיק.

סט 1 

1. אם יכולת להזמין כל אדם, את מי היית מזמין לארוחת ערב?

2. האם תרצה להיות מפורסם? באיזה אופן?

3. האם אתה אי פעם עושה חזרה לפני שיחת טלפון? למה?

4. מה נחשב בעיניך כיום "מושלם"?

5. מתי שרת לעצמך בפעם האחרונה? ולאדם אחר?

6. לו יכולת לחיות עד גיל 90, ולשמור על שכל או על גוף של בן 30 במשך 60 השנים האחרונות של חייך, באיזה מהם היית בוחר?

7. האם יש לך תחושת בטן סודית לגבי הדרך שבה תמות?

8. על מה בחייך אתה הכי אסיר תודה?

9. לו יכולת לשנות משהו אחד בדרך שבה גידלו אותך, מה היית משנה?

10. ספר  את סיפור חייך, מפורט ככל האפשר.

11. לו יכולת להתעורר מחר עם תכונה או יכולת חדשה, מה היא הייתה?

סט 2

12. אם כדור בדולח היה יכול לספר לך את האמת על עצמך, על חייך, על העתיד או על כל דבר אחר, מה היית רוצה לדעת?

13. האם יש משהו שאתה חולם לעשות כבר זמן רב? למה לא עשית אותו?

14. מה ההישג הכי גדול בחייך?

15. מה אתה הכי מעריך בחברות?

16. מה הזיכרון היקר ביותר שלך?

17. מה הזיכרון האיום ביותר שלך?

18. לו ידעת שבעוד שנה תמות בבת־אחת, האם היית משנה משהו בדרך שבה אתה חי היום? למה?

19. איזה תפקידים ממלאים בחייך אהבה וחיבה?

20... כניעה והערצה..?

21.עצמאות וחוזקה..?

22. מהי התכונה האחת שאתה מחשיב כתכונה חיובית אצלי. 

23. כמה קרובה וחמה המשפחה שלך? האם אתה מרגיש שהילדות שלך הייתה מאושרת יותר משל רוב האנשים?

24. איך אתה מרגיש לגבי הקשר שלך עם אמא שלך?

סט 3

25. נסח  3 הצהרות "שנינו" נכונות. למשל, "שנינו בחדר הזה, ומרגישים…"

26. השלם את המשפט: "הלוואי שהיה לי עם מי לחלוק את…"

27. איזה פרט חשוב אני צריכה לדעת?

28. ספר לי מה מוצא חן בעיניך אצלי.. וציין דברים שאולי לא היית אומר למישהו שכרגע פגשת.

29. חלוק  רגע מביך בחייך.

30. מתי בכית בפעם האחרונה בפני מישהו אחר? ...ולבדך?

31. מה, אם בכלל, נחשב בעיניך רציני מכדי שיצחקו עליו?

33. לו היית מת הערב בלי הזדמנות לתקשר עם אף אחד, מה הדבר שהיית הכי מתחרט שלא אמרת לאדם מסוים? למה עדיין לא אמרת להם את זה?

34. הבית שלך, כולל כל מה שיש לך, עולה באש. אחרי שהצלת את אהוביך וחיות המחמד שלך, יש לך זמן להוציא בבטחה עוד פריט אחד. במה תבחר? למה?

35. מכל האנשים במשפחתך, מותו של מי יהיה הכי קשה עבורך? למה?

36. חלוק בעיה אישית.

#מממממממממממ_לחיי_הזיון_המנטאלי.

זה שוב קרה.

הבנתי איתי ועם עצמי, עם אנוכי וההיא והלבד והנפשי.

אני הייתי חייבת פסק זמן, להבין למה, להבין אם זו בחירה ואם זה שגוי.

להבין אם להתכחש אם לחבק, אם לברוח, להשתיק, לעצום עיניים. אם להתעלם. להלחם.

מישהו פה אמר לי שזה כמו חוט שמושך ..

עולה לי בראש הסיפור על הילד הצדיק שהחוטים לאבא נותקו ונקשרו מחדש ואז בעצם קירבו ביניהם.

לא שאני משווה, חלילה.. אבל כן, כמו חוטים.

חוט לנפש, חוט לנשמה, הקוגניציה כבולה בחוט אחר לגמריי, חוט הרבה יותר גס. 

.

אני. היא. אנחנו. אני.

היא.

.

טווה בתוכה את העבר, הטראומות והפרספקטיבה השגויה.

שגויה?

שגויה.

שגויה?

כרגיל, פתאום אחד החוטים נמשך חזק מידיי ואני חייבת להציץ. רק לרגע, למרות ש... בזכות ש...

.

לצוד, לאתר טרף. לתקוף. לסמן.

הטרף של אתמול היה טרף שונה.

משום מה לא חמדתי ביכולות הניקיון שלו, לא דרשתי מנחה, לא הענשתי כשהגיע (טוב, אולי רק קצת..) הטרף של אתמול ניגן לי על שני מיתרים. שני חוטים בו זמנית.

החוט שמושך פנימה והחוט של הבחוץ. ביקשתי שילך. עם תחושה חנוקה בגרון וחוסר רצון אמיתי- הבהרתי שלא מתאים.

אני טיפוס של קצוות. יש שיאמרו ניגודים, יש שיאמרו קיצון. 

התפשרתי .

מספיק .

בחיי.

התפשרתי  מספיק  בחיי.

עכשיו מגיע לי הכל. כלום. או הכל. לא מתעכבת על האפור יותר.

אם לא הטרפנו לחלוטין את עצמנו לדעת  זה לא זה.זה פשוט לא זה.

מה ששלי שלי, מה שלא.. לא.

וכל ההודעות שבעולם כבר לא יעזרו. 

כשזה לא מספיק.

זה לא.

מספיק.

ואגב, לא תיקנת לי את המכונת כביסה.

בהצלחה קטני ❤

בפרטי.

מתאמנת בניקוי רעלים.

כבר שבועיים כמעט שלא ראיתי צעצוע.

מעניין אם ארגיש בריאה יותר 🤔