סה"כ צעצוע.

טכנולוגית אני לא.

איך אני מצרפת תמונה לבלוג?

😅🤣

 אני פשוט לא מצליחה להזכר.. נפגשנו ממש מעט, התעצבנתי אז העפתי אותך. לא נפגשנו כבר שנים. אני גם לא זוכרת מה ככ הרגיז אותי בך.

פעם אחת טעית. בטח לא ניקית בסטנדרטים שלי.. אולי משהו אחר? הלכנו למקלחת הרחוקה, אני על 2 ואתה על 4. אני עם עקבים ואתה בתחתון. לקחתי את מברשת השיער השחורה והתחלתי לספור. לא ריחמתי. לא הגיע לך. אני הכאתי ואתה ספרת. המשכנו בשלנו עד שהמברשת נשברה תחת הזעקות שלך. לא הייתי מסופקת ולקחתי אביזר נוסף שהשלים את השיעור.

בפעם הבאה שנפגשנו קנית לי שרשרת זהב יפיפיה מארז קרמים ופינוקים..

ומברשת חדשה. נתתי הכל לילדה שלי כמתנה. היא ממש התרגשה. 

מי אתה צעצוע קטן? ומה הייתה הטעות שלך שגרמה לי להגלות אותך ככה?

חתול מבוית קטן וטיפשון.

איפה אתה? יכול להיות שעזבת את הכלוב בלי רשות??

הקקי בארגז החול מחכה לך.

אתמול הגיע אליי צעצוע חדש לבדיקה.

הוא היה הססן, נראה לא מנוסה, קצת תלוש.

הוא היה חמוד ומסקרן עם עיניים טובות ולב עדין.

זה עושה לי את זה. תמיד אמרתי, קודם בן אדם, אחכ רק צעצוע..

הוא דתל"ש אבל כבר הספיק להתלכלך..

בנוסף הוא גם הגיע שבור.

החלקים הפנימיים הלא תואמים גרמו לו כאב במגע הכי קל.  אני לא אוהבת להכאיב סתם, זו זכות להיות חימר שלי, המגע המלטף או המכאיב יוצרים ביני לבין החימר חוטי ביטחון ואמון. כאב מתאונת אופנוע סתם מפריע להנאה ולחיבור בינינו.

הצעצוע לא ניקה, לא ירד על 4, לא הביא לי מנחה ואפילו כשניסה לעשות מעט מסאג' הוא כשל..

שאלה:

מישהו יודע אולי איך אני מקבלת פיצוי מהיבואן?

אז בוא נשים הכל על השולחן מההתחלה.

אני רוצה צעצוע מרצה. כלבלב מאולף בחינוך אנגלי ורק לפעמים (גם פיזית) מסורס. אני רוצה צעצוע ניקיונות. צעצוע לסנג'ור. 

אני רוצה כזה צוצו שיסע בשבילי, שיחליף את החול לחתול, שיעשה מסאג' בןןןןןןןןןןןןן זונה. שאוטומטית ימתח את הישבן למעלה גאה כשהוא על 4 , בראש מושפל וממתין להנחיה.
אני רוצה פאפי קטן שכל זה לא יאפשר לו ולו לרגע.. אפילו לרייר.

או שלפחות, אני לא אדע על זה.

קטני אני רוצה צעצוע שגם יקנה לי מתנות. השם ירחם. לעיתים אפילו מתנות מזהב.

אני רוצה את כלללללללל זה. ועוד קצת.
לשיקולך צעצוע.
אני רק מניחה את זה פה.

הטרף מבולבל. הוא החליט שזה לא מתאים לו. בעצם כן. בעצם. הוא בחר לקטוע הכל שניה לפני שהתחיל. עדיין לא הספקתי להריח את הזעה הקרה שנטפה מאפו.

  הכל בחיוך, מהאור שלי אליך וחזרה. אבל לא מתאים תודה. 

נתקעתי תקופה על החמצוצים, מחפשת צעצוע שלא ישבור לי את השיניים.

כשהייתי צעירה יותר הייתי נשמה פצועה.

הייתי מחפשת נקם. רוע. הייתי מצליפה ומצלקת. הייתי רעה. ממש רעה. כל זה לא היה בכדי להעביר מסר או לחנך חלילה. זה היה סתם כי בא לי. הסאדיזם התבטא אצלי בערפול חושים מטורף. הייתי מרגישה כמו פולק מול קנבס קיר ענק. כל הצלפה, כל דקירה, כל הידוק חבל. כל הזדמנות לסטראפ הייתה מוציאה ממני מפלצת. 

הייתי מציירת את כל עוונותיי על גופו השברירי של הצעצוע התורן. הייתי מתגרה למראה טיפות הדם הקטנות. התרגשתי בטיפטופי השעווה כאילו אני הייתי הקורבן האומלל. הגעתי לאקסטזה על חושית. הייתי מאושרת.

ומה קרה מאז? אין לי מושג . חיים וזה. עכשיו בא לי רק להצליף. אולי קצת חנק ואילוף אנגלי בעוכריו. עכשיו שקט לי. כבר הרבה זמן שלא היה לי צעצוע מרגש. כזה שגם אמיתי ומתמסר. וגם אז.. לא כזה בא לי להכאיב. בא לי כלבלבון קטן וחמוד. שמנקה ממש טוב. ועם ארנק עמוק.

הסדיסטית לא מתה. היא פשוט התבגרה.

לנשום. לנשום. לזכור ל-נ-ש-ו-ם.

"אם אשמע ציוץ נתחיל הכל מההתחלה".

לנשום.

אני אוהבת את הספירה. היא מרגיעה אותי. מכוונת. מדגישה. לנשום.

אתה מחזיק יפה. אני גאה בך קטני. לנשום.

"תזכיר לי את ה-למה".

ו...לנשום. אתה עונה כל כך יפה. לנשום. סיימנו. כל הכבוד. עמדת בגבורה. לנשום פאפי. הרווחת את זה ביושר.