אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סה"כ צעצוע.

זה באמת כזה קשה. כזה פאקינג קשה. למצוא צעצוע? יש כל כך הרבה, יש כל כך הרבה שוני.. ואולי בגלל זה, קשה.

אז אולי יש אחד שבאמת נושם את זה כמוני..? חי את זה, באמת. מתמכר לזה. לא יכול בלי זה..? הכלבלב בבדיקה הוא טיפש, אולי מכוער, חסר ניסיון, חסר ניצוץ.. הוא בדר"כ או צעיר מידי (26) או יותר מידי מבוגר לי (50).. הוא מחפש את המין, הוא לא מבין מהי אפלטוניה או מה הקשר שלה למנטאלי. אולי הוא רק חלק מזוג, הוא שולט מלמטה, הוא מנסה למצוא את עצמו, משקר.. יש כל כך הרבה. כל כך פאקינג הרבה. ועם כל אלו, אולי מצאתי לי אחד איכותי???

זה סותר כל הגיון בריא. זה מתיש. זה מאכזב. זה הכל וזה כלום. אני עדיין מאמינה.
לפני 4 שנים. 2 בפברואר 2020 בשעה 17:45

 

 

אנדרלמוסיה מוחלטת.

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 28 בינואר 2020 בשעה 23:16

.

עבר המון זמן מהפעם האחרונה. ה‐מ-ו-ן ה-מ-ו-ן זמן. אפילו היה חשש קל. מודה. אולי זה כבר לא זה. אולי. אולי עדיף  ש... אולי.

תחושת הניקיון הפנימי. זמן שנוצל עד תום. טוב לי. נקי.

בכל פעם שאני מתנתקת אני מתגעגעת. בכל פעם שאני מתגעגעת . ממש מתגעגעת.. אני חוזרת. בכל פעם שאני חוזרת אני לא מצליחה להבין איך עזבתי.

הימים אינם אותם ימים. אני אינני אותה אני. תלס היה כל כך קורקטי. 'הכל מים'. ועדיין. תחושת הריחוף. עוצמות הנפש. חוסר החוסר. המלאות. וואו. בלי שטויות. נקי. כל כך נקי.

 

 

 

וטוב לי.

לפני 4 שנים. 20 בינואר 2020 בשעה 21:01

לצוציתה היה היום יום ארוך. יום ארוך במיוחד אפילו. היא הספיקה הכל מהכל וכמעט מהכלום. היה לה יום ארוך ופורה.

 

סוף סוף. הרגליים מונחות על השרפרף. הראש מוטה לאחור. הסגריה נשאפת... וששששששששש....  איזה כיף לצוציתה.

 

פשוט ששששששקט. 

 

 

 

 

 

 

                                                   באהבה אחות. 

לפני 4 שנים. 17 בינואר 2020 בשעה 7:19

..

 

קיבלתי לידיי צעצוע קטן וחמוד. כזה שלא נראה שבור ופגום במיוחד. כזה שנראה איכותי. צעצוע שנראה מרצה. חימר רך.  נראה שהצעצוע חדור מוטיבציה. נראה שהוא מתאמץ. נראה.. ימים יגידו.

 

שמחתי שמברשת השיער נשברה. שמחתי כשלמד לרוץ מהר כששמע את השריקה. שמחתי שראיתי את האוטנטיות שלו. מצחיק. אפילו שמחתי כשניסה למשוך את הזמן לפני שהיה צריך ללכת. 

נראה.. שיש איזשהו בזיק של תקווה.

כזה בזיק, שיוכל להחליף את האכזבה המרה.

 

איזה כיף (:

לפני 4 שנים. 15 בינואר 2020 בשעה 10:45

כמה עצוב.

לפני 7 שנים. 25 באוגוסט 2017 בשעה 21:53

שם למטה.

 

פתאום כך הופיע פתאום כך הפתיע.

למה? 

 

 

התגעגעתי.

לפני 7 שנים. 10 במאי 2017 בשעה 9:24

בוא!

 

 

 

אין לי מנוי.

לפני 8 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 14:02

טיוטה

לזמן יש יכולת מרושעת להשכיח את שהיה. להכהות את החושים. לטלטל בנפש ולהשכיח.

הייתי פה. כבר פעם. עזבתי. הכל מבחירה. הכל. שיקול. שפוי. הייתי פה ועזבתי. כי הגיע לי יותר. יותר טוב, יותר ברור. יותר מובן. יותר חם, יותר אוהב, יותר מאושר. יותר. יותר יותר.

 

עזבתי כי משהו בי פשוט ידע שלכל כאבי הלב הללו יש סיבה.

 

 

 

אני לא מדברת בשם אף אדם בעולם פרט לעצמי. אני מבטאת את מה שעל ליבי ובליבי בלבד.

 

 

 

סערת הנפש, הקדחנות, הרצונות, החשש, הפגיעה, הכאב, טיפת המחנק. השליטה, השליטה העצמית. חוסר השליטה העצמית. פעימות הלב הדופקות עוד עוד עוד. המבט הביישני הנשלח לחלל האוויר ונכלא בסטירה וסתירה. אני אני. אין לי ספק בשורשיי ובנפשי. הייתי פה. אני כאבתי.  אני

 

 

 

 

 

 

אני חושבת שסיימתי פה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואולי רק לבלוג?

לפני 8 שנים. 9 בנובמבר 2016 בשעה 6:07

שאלות- יציאות שלא מעניינות אותי ושאני נשאלת עליהן פה פשוט יותר מידי:

#1אני דו מיני/ סטרייט/ רווק/ נשוי/ חתיך/ שמן וכ''ו וכ''ו.. זה יכול לעניין אותך?

(המיניות/ המראה/ הזוגיות שלך לא מעניינים אותי ולא רלוונטים לי.)

#2 מה זה קשר מנטאלי אפלטוני? 

(פשוטו כדברו, אם אתה עדיין לא מבין כנראה שזה לא יסתדר..)

#3 הבנתי מהפרופיל/ מהבלוג שלך שאת מעוניינת רק בקשר רחוק/ קשר סייבר/ קשר זוגי, נכון?

(לא, לא ולא. תכל'ס, גם אין לי מושג מאיפה צצות להן המסקנות ההזויות האלו .)

#4 איך גם מרייר וגם לא מיני?

(א. מי שמרייר לא בהכרח מקבל את מבוקשו. ב. מי פאקינג קבע שמייררים רק בגירוי מיני?!)

#5 אני רוצה אבל אני לא מנקה כ''כ טוב.. אפשר להזמין לך עוזרת?

(אם הייתי רוצה עוזרת הייתי מתקשרת בעצמי, אם אמרתי משהו מסויים התכוונתי ספציפית לדבר הזה ולא לשום סוג של תחליף.)

#6 כן, אבל..

(לא. בלי אבל, בלי אולי בלי כלום. או בדיוק כמו שאני רוצה או שבכלל לא.)
********

 


על רגל אחת וכציטוט ישיר כתגובה לאחת ההודעות פה:

כל השאר לא באמת מעסיק אותי, אני מתעניינת משתי סיבות ומשתי סיבות בלבד-
הקוגניציה ההוליסטית של הצעצוע ועד כמה הוא ככלי יודע ונחוש לשמח ולרצות אותי.

 

#7 מה משמח אותי, כיצד תוכל לרצות אותי?

(כש.. ואם נגיע לגשר, אתה תדע בדיוק. עד אז, אתה רק צריך לרצות ולהתכוון. אני כבר אדאג לכל השאר.)

 

יום נפלא (:

לפני 8 שנים. 27 באוקטובר 2016 בשעה 16:49

יש לי פאפי חדש, עדיין לא ממש שלי אבל בדרך. נפגשנו רק פעם אחת והוא כבר גרם לי לחשוב על הפעם הבאה (כבוד!).. כשהוא הגיע הוא נראה קצת לחוץ או לא ממש נינוח, אפשר להבין את זה.. עדיין זה היה חמוד. 

 

הפוסט הזה הועלה עכשיו כדי להדגיש נקודה אקוטית מבחינתי. בפגישה שלנו התאכזבתי מדבר מסויים. לאחר שכתבתי לו על כך הוא שלח לי את ההודעה הזו כתגובה.

 

בוקר טוב.
אני ממש מצטער ומתנצל.... 
מעולם לא ניקיתי ארגז חול של חתולים ... חשבתי שצריך רק להוציא את הגללים .
אני לומד..
מכיר מבין ומפנים אט אט מי ומה את ומהן רצונותייך..
חשוב לי מאד כי תהיי מרוצה ולא תתאכזבי...

לא יקרה שנית..למדתי ...
שיהיה לך בוקר טוב יום קסום... חושב עליך.
 
 

כל כך פשוט וכל כך במקום. אני ממש לא מחפשת לנפח לך את האגו פאפי קטן, אבל ברמת המיקרו, זה בדיוק מה שחסר לי פה בכל כך הרבה נשלטים. מותר לטעות, לפעמים אפילו רצוי.. אבל אדם שמבין, מכיל ומיישם, זה פשוט יפה. 

 

אני שמחה שאכזבת אותי פאפי. ואני בטוחה שתתאמץ מאוד כדי שזה לא יקרה שוב.

 

לילה טוב.