סה"כ צעצוע.

קחו נשימה, עמוקה עמוקה.

תמלאו את הראות באוויר חדש נקי וטוב.

תשלחו החוצה את כל השטויות והלבטים שלא רלוונטים. תרקו החוצה את כל הזוהמה והלכלוך ואז.

שעות, ימים ושבועות יחלפו עוד אחרי שכבר הגענו לעומקם של דברים. כשלבסוף נפתח בינינו איזשהו צוהר קטן ויפה, איזושהי אמת נקיה וטובה .

אז תגיד לי, כלבלבון טיפשון, מה לעזאזל עכשיו ה fucking קשר לחרמנות???

Yhlkm.

הפגישה הראשונה תמיד גורמת לי לקצת התרגשות. מי יגיע? איך הוא יראה? איך הוא יתנהג? האם הוא ישפיל מבט מבלי שאצטר לומר? איזו מחווה הוא יגיש לי? האם הוא ינסה לשמור על צביון ה'אדם' שלו או שאולי ישר יסחף להיותו צעצוע קטנטן ומתחנחן?

אני בטוחה שגם בצד השני ישנן היא אלו שאלות. ההתאמה היא לא אוטומטית ולא מגיעה לכל שני אינדוודואלים שנפגשו והחליטו ''לבדוק''. בדיוק כמו בכל סוג אחר של קשר, אם אין כימיה- אז אין.

***********************************

סתם הרהור פעוט ו- (כמעט) חסר חשיבות.

שבגלל פרט קטן, שולי וארור כל הסופ''ש פשוט נהרס?

שלא משנה מה קדם לאותו הרגע עכשיו הגבירה שלך כבר עצבנית לחלוטין..?

שלא באמת משנה איך או מה תעשה היא לא תירגע..?

שיכול להיות שזה בכלל לא קשור אליך אבל אתה פשוט לא יודע מה לעשות?

שהיא נראת מרוחקת, קרה ורעה אבל ממש לא בקטע טוב..?

***************

אז לפעמים זה באמת לא קשור אליך גוש חימר קטן, לפעמים, או בדר''כ זה לא מושפע ממערך החיות שלך.

לפעמים אתה פשוט צריך להתכרבל על הריצפה, למרוח את הפרצוף הצעצועי שלך חזק חזק ללמטה ולשאול, בהכי פשטות שאפשר: "מלכתי, מה אני יכול לעשות כדי לשמח אותך?"

לפעמים, זה כל מה שצריך.

מכיר את זה?

הנשמה שלך התלכלכה.

עברת משהו, כמו כולנו, אבל לך,

זה השאיר סימן.

אתה צריך ללמוד מזה, להפנים את זה, להכיל את זה, לחבק את זה.

ואז לבעוט בזה לכל הרוחות כמה שיותר רחוק.

עבר כבר מספיק זמן צוצו. מגיע לך לנשום.

לילה טוב.

בעלי מתוק, אינטליגנטי ואצילי.

הוא אחד האנשים הכי מרתקים ומסקרנים שזכיתי להכיר בחיי. בעלי הוא איש נפלא, אכפתי ואב חם ואוהב. בעלי הוא האיש הכי מדהים שנוצר, נבנה ושופץ למעני ולמעני בלבד. בעלי הוא האור. לא יכולתי לקוות ליותר.

מה שכן, בקניות...

בעלי לא יודע לפעול ע''פ רשימה מנוסחות וברורה היטב. הוא לא יודע לקנות את כל המצרכים הדרושים. בעלי יכול להסתובב בסופר גם שעתיים שלוש. בעלי לא מסוגל לקנות ביוקר או ללא מבצע איכותי. בעלי נשלח שוב ושוב לקניות ובכל פעם מחדש גורם לי לתמוה עד כמה באמת המשימה מורכבת.

בעלי מדהים מכל בחינה אפשרית ואני הכי אוהבת אותו שאפשר. אבל הוא לא צעצוע.

הוא עונה חזרה, הוא נכשל לעיתים בפרטים הקטנים והוא גורם לי לחזור שוב ושוב על אותו פרט פעוט וכביכול לא אקוטי. בעלי הוא נשמה יפיפיה, אבל וונילי. בעלי הוא הכי טוב שיש !

אבל אני כבר משתוקקת שתגיע פאפי קטן.  אני מצפה לצעצוע הכולבויניק- פינוקיישן- פילוסופי- פסיכולוגי שלי.

איפה אתה גוש חימר קטן שלי? למה אתה נותן לי לבזבז את הזמן עם כל החיקויים המגוחכים שלך..? למה אתה לא פשוט מתייצב ומרצה אותי כבר? תכין את עצמך, פאפי. לפעמים הכאב מחנך עוד הרבה לפני המילה והמבט.

מחר בבוקר יפתח לו עוד יום חדש. השמש תזרח לה, הציפורים יצייצו להן ואני אתקע כרגיל, באותו פקק מעצבן.

מחר בבוקר שלמלם ידרוש את הצומי בוקר שלו, העציצים ידרשו את הטיפות המרוות שלהם ואני אלגום לי בנחת את כוס הנס הפושטי שלי.

מחר בבוקר הכל ימשיך כהרגלו, דבר לא ישתנה והכלום וההכל יחלו להתרומם מן העפר.

מחר בבוקר אני מוותרת לעצמי על החדר כושר ויש מצב אפילו שאתפנק לי באייס קפה.

מחר בבוקר הדמיון ישתחרר.

שנתקלת ברודפות ממון.

נצלניות.

חמדניות.

מבולבלות.

לא מנוסות. לא בכלל.

אני רוצה אני מקבלת. זה כזה פשוט.

ואם כל כך מהר על ההתחלה אתה מפקפק אז למה לי לבזבז את זמני? אני לא צריכה להסביר את עצמי. אני לא צריכה לחזור על עצמי ובט-וח שאני לא צריכה להתעכב על שטויות.

פתאום נראה כאילו האתר הזה הפך פשוט לשירותי הכרויות וליווי.

חבל.הרגיש לי.

שזה יכל להיות מעניין.

מה גורם לי שוב ושוב לחזור.

מעניין

מה לא מאפשר לי את ההתנתקות שלה כל כך ייחלתי.

החיים דבש. סילן. ממש קסם. כולי מאושרת- לא יכולתי לבקש יותר. אז מה? למה אחרי הכל וברגע הכי מושלם אני

אני.

תכל'ס יש מיליון גישות סותרות, (או תואמות ) שיתעקשו כי הכל בבסיסו מהילדות, מהחוויות מהרצונות .. הכל התחיל כי בן דוד שלי או השכנה מהבניין או מה שלא יהיה.

לכל אחד ואחד מאיתנו, לדעתי, ישנו איזה רגע מכונן. אלפית שניה, רבע מבט- מחשבה מעורפלת.. משהו ששינה אותו.

והדבר הזה, יהיה אשר יהיה, מדוע עלי לחקור אותו? מדוע עליי אף להביט בו, או סתם להתעניין..?

מי אמר שאנחנו חייבים להבין הכל? לדעת ולחוש על הבשר. על הגרון. בצלעות או סתם בהמתנה מכאיבה בכלוב קטן ודחוס.. מי אמר שתכתיבי החברה הבנאליים והסיזיפים יגרמו לי להרגיש יותר שלווה.. הגשמה what ever..

מי קבע שזה לא הכי טבעי שיש והכי נכון. אולי הווניליות היא בכלל סטיה?

אולי זה הכל גנטי

מעניין מה

''... בכל זאת, מי אתה?

- אני הוא חלק מאותה עוצמה,

שלעולם רוצה ברע

ולעולם עושה רק טוב.''

נקודה למחשבה

.