לפני 7 שנים. 25 בספטמבר 2016 בשעה 19:36
מחר בבוקר יפתח לו עוד יום חדש. השמש תזרח לה, הציפורים יצייצו להן ואני אתקע כרגיל, באותו פקק מעצבן.
מחר בבוקר שלמלם ידרוש את הצומי בוקר שלו, העציצים ידרשו את הטיפות המרוות שלהם ואני אלגום לי בנחת את כוס הנס הפושטי שלי.
מחר בבוקר הכל ימשיך כהרגלו, דבר לא ישתנה והכלום וההכל יחלו להתרומם מן העפר.
מחר בבוקר אני מוותרת לעצמי על החדר כושר ויש מצב אפילו שאתפנק לי באייס קפה.
מחר בבוקר הדמיון ישתחרר.
