סה"כ צעצוע.

מה גורם לי שוב ושוב לחזור.

מעניין

מה לא מאפשר לי את ההתנתקות שלה כל כך ייחלתי.

החיים דבש. סילן. ממש קסם. כולי מאושרת- לא יכולתי לבקש יותר. אז מה? למה אחרי הכל וברגע הכי מושלם אני

אני.

תכל'ס יש מיליון גישות סותרות, (או תואמות ) שיתעקשו כי הכל בבסיסו מהילדות, מהחוויות מהרצונות .. הכל התחיל כי בן דוד שלי או השכנה מהבניין או מה שלא יהיה.

לכל אחד ואחד מאיתנו, לדעתי, ישנו איזה רגע מכונן. אלפית שניה, רבע מבט- מחשבה מעורפלת.. משהו ששינה אותו.

והדבר הזה, יהיה אשר יהיה, מדוע עלי לחקור אותו? מדוע עליי אף להביט בו, או סתם להתעניין..?

מי אמר שאנחנו חייבים להבין הכל? לדעת ולחוש על הבשר. על הגרון. בצלעות או סתם בהמתנה מכאיבה בכלוב קטן ודחוס.. מי אמר שתכתיבי החברה הבנאליים והסיזיפים יגרמו לי להרגיש יותר שלווה.. הגשמה what ever..

מי קבע שזה לא הכי טבעי שיש והכי נכון. אולי הווניליות היא בכלל סטיה?

אולי זה הכל גנטי

מעניין מה